[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כשהכל התחיל היה חושך סביב - ולפתע הגיע האור
תחושת החמימות הביתית נעלמה, עם האוויר שזרם על העור
לקח לי זמן להבין במה מדובר, ולהתחיל לצעוד
אבל אחרי כל צעד, כבר רציתי עוד

ואז התחלתי לחפש, לא יודע את מה, אבל "זה" הציק לי מאד
ניסיתי לחשוב במה מדובר, ישבתי וחשבתי שעות על גבי שעות
ידעתי רק שאסור לעצור במקום, אני חייב להתקדם
עם כל שניה המטרה מתרחקת, אבל הפער אליה מצטמצם

יש אומרים של אדם מחפש את הכיוון שלו בחיים
"כיוון" זו לא המילה הנכונה, "משמעות" נשמעת מתאימה יותר
וכדי לעשות משהו בנידון, אז התחלתי לכתוב במקום לדבר
וכך החל המסע אל עצמי, אל הנפש שנמצאת בתוכי

פעמים מצאתי עצמי עומד מול הראי ומתבונן
ואומר בשקט: (אבל בלב נשמעה צעקה) "כמה השתנת, רונן!"
ושאלתי שוב: "מי אני עכשיו, בעצם, ולמה?"
שאלות רבות שנענו בדממה.

המראה לא משקרת, בני אדם כן
אבל היא לא עונה בקול
המראה היא בעצם אילמת
והאנשים עיוורים כביכול

חשבתי שאני מחפש את עצמי, אך היום אני כבר לא יודע
היו הרבה רגעים קשים, בהם נזקקתי לחבר או רע
אבל כמו תמיד, בדרך הזו, צועד רק אחד -
ואחד זה אומר לבד

וזה הוביל לשאלה המתבקשת: "האם אני מחפש חברה?"
פתח או צירה תחליטו לבד. בשבילי התשובה די ברורה
בכל אופן, בינתיים, הדרך ריקה, ויש רק דמויות בצדדים - כקהל
ואף אחת לא עוברת בשביל, כי בנו להן גשר מעל

כמה פעמים הרגשתי קרוב, כמו בפסגה של הר
זה היה לאחר צעדי ענק ודחיפות מחבר שעזר
אבל אז כשעזבוני בשיא, הסתכלתי קדימה וראיתי בבירור
שהשביל עוד ארוך, ארוך הוא, וזה עדיין לא סוף הסיפור

ולמה אני מדבר על הכל כאילו זו הליכה או ריצה
הרי אני עדיין פה, וכמעט שלא התרחקתי מנקודת המוצא
אני בכלל לא זז בעצמי, אני קבוע במקום
זו רק הסביבה שנעה בזמן ומשתנה מאתמול להיום
ואני בעצם רק דחליל חשוף, שעומד על הדוכן
אני רק פסל, שהסביבה מעצבת, שעוד לא מוכן

ואני נותן לרוח לחלוף, להשאיר החותם שתשאיר
ולגשם לרדת לשטוף את הלכלוך שהצטבר על אבן הגיר
ולשמש לזרוח כל יום ביומו, את כל העולם להאיר
ואני מצולק וחבול ועייף משלם בסוף את המחיר

ואני עוד עוצר וקורא: "אייכה ?" ואין עונה
אולי כי עוד לא הגעתי לסוף המסע,
את זה לעולם לא אדע...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אין פיגועים,
אין אקשן!








פרובוקטורית.


תרומה לבמה




בבמה מאז 11/4/06 7:13
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רונן בן-דב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה