עוד נגיעה רכה שלו, עוד לטיפה,
והצמרמורת את כל גופי מרעידה.
והוא אומר לי שאותי הוא אוהב,
והגוף שלו אל שלי מתקרב.
רוצה לומר לו
שגם
אני
אוהבת
אותו
אך המילים נתקעות,
הן אינן יוצאות.

ונשארת שתיקה,
ואני בו בוהה,
ויודעת מה אני מרגישה,
יודעת, ורק מסמיקה.

והוא שוב צוחק עליי, שאיני מסוגלת לקבל מחמאה,
ורק מורידה את ראשי וקוברת אותו באדמה.
ואני, בתגובה, רק בוהה,
מסתכלת עליו בלי לומר מילה.
מה אעשה בלעדיו? אני שואלת את עצמי,
כי אני יודעת, יודעת שהוא האור שלי...