החיים הם תעלומה
את עומדת לבד
את קוראת בשממה
עינייך מלאות חול
ופנייך בד לבן
את מנסה לספוג כאב
אני מרגיש תקווה
אין בך שליטה
ממש כמו ילדה
זיכרון שלך רק בכה
לא צריך כלום
לא תודה
על הברכיים רוצה לקחת
את כולך
את לא שומעת
העתיד שלך
הבחירה
תמיד נמצאת בידך
אני שומע את קולך
קול נדנדה
ממש כמו מלאך
אני תמיד שוכח
ידייך הן כמו חלום שברח
בלעדייך אני חולה | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.