גשם.
אני ברחוב, בחולצה קצרה.
רטובה לגמרי. הגשם שוטף את פניי, שעליהם מרוח חיוך גדול.
רוצה הביתה.
עוד שני צעדים.
נכנסת לבניין שלי, חם פה.
גם בחוץ חם. למרות הגשם.
רוצה הביתה.
אני במעלית. לוחצת על כפתור קומה 6.
המעלית נסגרת. נפתחת. נכנסת דרך הדלת לדירה 12.
אמא מקדמת את פניי בחיוך.
"איך היה היום, מלאך שלי?" היא שואלת.
אני עונה. אומרת שהיה כמו בכל יום, ומתחילה לספר לה על דברים
חדשים.
אוכל. אני אוכלת את האוכל האהוב עלי ביותר. ספגטי בולונז.
קמה. הולכת לחדר. עושה שיעורים.
אני רוצה הביתה.

מסיימת, יוצאת מהבית, הולכת להסתובב בשכונה.
נכנסת לחנות של ממתקים, קונה כמה דברים ויוצאת.
אני רוצה הביתה.
שוב מעלית. לוחצת קומה 6. נסגרת. נפתחת. דלת. אמא.
יושבת לראות טלויזיה. רואה ערוץ 3, יש תוכנית מציאות חדשה.
מגחכת לפעמים, בקטעים המצחיקים.
ערב.
אוכל. מקלחת. לישון.

בוקר.
קמה. מתארגנת. הולכת לבית הספר. רוצה הביתה.
רק בכיתה י' וכבר נמאס לי, החיים מתישים.
שיעור. הפסקה. שיעור. הפסקה. אני רוצה הביתה. שיעור. הפסקה
גדולה. שיעור...
נגמר היום.
חוצה כביש. אוטו מגיח. חריקת בלמים. נעצרת. המומה. נופלת. מנסה
לקום אך הגוף לא נענה למוח. צעקות. רעשים. שקט. חושך.

בתוך באמבולנס.
מנסה להבין מה קרה. לא זוכרת כלום. כאב חד בראש. מנסה לדבר. לא
מצליחה.
צעקות. סירנה. צופר. אנשים בחלוקים תכולים.
אני רוצה הביתה.
הדמעות זולגות מעצמן. מרגישה זה הסוף. חושבת על אמא. על אבא.
על אחי. על אחותי. מפחדת.
אובדת עצות. אני רוצה הביתה.
מרגישה עייפה. עצירה. נפתחות הדלתות. בית חולים. רעש. צעקות.
רופא מתקרב. ואני... אני עייפה. עוצמת את עיניי. חושך. שקט.
מרגישה כפות קרות. זרם חשמלי. מנסים להחיות.
אור חזק. מושך. מושיטה יד, מנסה לגעת. מרחפת. זרם חשמלי. לא
רוצה לחזור. רוצה לעוף.
קביעת מוות.
בוכה. אין יותר אמא. אין יותר אבא.
אך מאושרת. האור הלבן גורם לי להיות מאושרת.
אני עפה.
הלוויה.
אני רוצה הביתה.
רך. נעים. לבן. מאושר.
אנשים עם כנפיים והילה מקדמים את פני בחיוך.
מאושרת.
סוף סוף אני בבית.