ושוב אני שומעת את קול החצוצרה...
את קול הבדידות והשקט,
את קול אהבתי שנעלמה לה.
החצוצרה מתנגנת ולא רואה,
היא לא רואה שהיא מחזירה אותי לכאבי,
אל הבדידות שעוטפת את ליבי,
אל אותן חומות בטון שללא חלון אל העולם שבחוץ.
היה נדמה שהצלחתי להרפות מתוך הכאב אך נראה שטעיתי.
החצוצרה ....אוהה תייהי מקוללת את,
לקולך רקדנו, נשקנו ולקולך נפרדנו...
דמעות ממשיכות לזרום וחונוקות את פי,
מילותי כבר אינן יוצאות
הן רק מתנגנות לקול החצוצרה
אהובתי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.