הולך על החול הרך,
ורגלי הכבדות טובעות,
משאירות עקבות.

הולך ורואה את עקבותיי,
מביט על שביל חיי,
פעם נוטה ימינה ופעם שמאלה,
פעם הולך קדימה ופעם אחורה.

רואה עקבות של ילד קטן,
מתבגר הופך לנער איתן.
כל חיו עוד לפניו,
יעידו על כך מעט עקבותיו,
שנשארו חרוטים,
במוחם ולבבותיהם של אנשים.

עקבות צמודים עקביים,
הולך ישר לא נוטה לצדדים,
בוודאי של איש מבוגר,
בטוח בעצמו הולך ישר.

מביט על אוסף עקבות,
ולא מוצא את עצמי.
רואה פסיעות רחוקות נמוגות,
אולי הם שלי?