זאב בלילה מתעורר,
לאור חצי ירח שדה חרוש הוא עובר,
הוא לבד ומחפש תשובה, מחפש אהבה,
מחפש זאבה.

חצי הירח מאיר רק את צילו,
בחצי ירח לא רואים את כולו.

ורק כשהוא מוצא אהבה הירח מתמלא,
ועורו האמיתי של הזאב מתגלה,
הזאב הופך בשר ודם,
הזאב הופך להיות בן אדם.

אך הזאבה מזדקרת, נעמדת דומם,
הזאבה הזו לא רוצה בן אדם,
היא בורחת לשיחים, נאלמת בצילם.

"חכי", הוא צועק: "זו לא אשמתי",
"אז מה אם אני אדם, הישארי איתי",

אך משנאלמה הזאבה הירח מקדיר,
צל את חציו השני שוב מסתיר,
האדם תולה מבטו בירח,
תוהה אם איי פעם יוכל לנצח,
מגרונו יללת ייאוש מעלה,
ראש הזאב בצילו שוב עולה,

האדם שנאלם היה חציו השני,
הזאב הזה הוא בעצם אני...