הלחטתי לפתוח דף חדש בחיים שלי
דף נקי מדם, משנאה ופחדים.
בדף הזה החלטתי לצייר ורדים עם קוצים חדים, פנים
כועסות-פצועות,
בדף הזה ציירתי את כל מה שלא רציתי לראות,
את הדברים שצריך לזכור.

אחרי שציירתי פחדים, כאבים וורדים הפכתי דף ושם ציירתי לב גדול

אבל רק חלקו צבוע באדום וחלקים אחרים צבעתי בשחור - חלקים
שחסרים לי, שמתו בי
רציתי לתת להם סיכוי, לתת לעצמי סיכוי להיות שלמה.
אבל לא יכולתי לקרוע את הדף ולצייר חדש אז העברתי עוד דף.

בדף השלישי ציירתי שם - השם שלה,
ניסיתי לחשוב מה עוד עולה על מחשבותי איתה והדבקתי תמונות וכמה
מחשבות על אהבות ישנות, על פחדים שאיתה נעלמו
רגעים טובים שאיתי ובגללה ישארו.

כשלא נשאר מקום בדף הפכתי אותו ושם לא רציתי לצייר כלום -
הסתכלתי על הדף הלבן שמחכה שאני אקשט אותו בשגעונותי אבל אני
לא עשיתי זאת - סגרתי את הספר החדש שלי והנחתי אותו על המדף
שיצבור אבק שישכיח ממני את כל הדברים שלא הצלחתי לעשות, הדברים
שהרסתי, שאהבתי - הדברים שבגללם ובשבילם הפסקתי לקוות,
ורק רציתי שהדף השלישי ישאר - אני, הדף ואת.