יש אור שמביט בי
בדממה הזרה הזו
כמו צבע המזהיר אישונייך
בגוון כתמתם של סכנה,
את זריחה כחולה, קרירה -
לא, לא בדיוק כך.
את לילה מכוכב בעיר זרה
עבור נווד הישן על ספסל בשדירה.
להכיר אותך לאט, לאט
כמו תפוז שקילפו ממנו את השמש
הרווחים בין פלחיו נבצעים כמו מעצמם
לשון נופלת על לשון, ידוע.
עסיס יכתים שפתיים, מתיקות פושה
ואז - מי יוכל
לומר כיצד ראוי לנהוג עכשיו.
את מכילה אותי, פרוצת גדרות, כשמש עירומה,
מי יהין עתה
לומר דבר מה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.