חם, חם ומחניק
הקירות צרים עליך ותחושה של סגר מתפשטת לה ומשתלטת על כל איבר
בגופך.
כמו במצור בשטחים,
כמו בתא בבית- המעצר.
אתה האסיר וקירות החדר אף גרועים מסורגים, הם אטומים לחלוטין.
מהמיטה לארון, לא יותר ממטר וחצי,
אין כאן מרחב תמרון רב.
אתה מרגיש לחוץ וכאילו הקירות קרבים עליך.
אתה מחפש מוצא,
בועת אויר לנשום ממנה,
טיפת מים לצנן איתה את הגוף.
אך כלום, אין כלום.
רק תחושת המחנק הזו שהולכת וגוברת לה.
אתה מתחיל להרגיש את הלחץ,
את כל הדברים שאתה יודע שצריך לבצע
אך אתה אפילו לא מסוגל להיזכר בהם ולפרוט אותם.
אינך מסוגל כלל לחשוב
כל רצונך הוא, שאיפת אויר צח
מעט חמצן, מה כבר ביקשת
האם יש סיכוי לפרוץ את המחסום הזה ?

ואולי זה לא רק מחסום פיזי
אולי הכול בעצם בראשך, במחשבות שלך.
אולי אם תאמין, אם באמת תאמין, תראה
שהכול עוד אפשרי, שזה נכון מה שמספרים
שהשמיים הם הגבול.

אתה מנסה, אתה באמת מנסה, אבל מול הפרצוף שלך
תקועה המראה שמלה לך את האמת.
מיטה, ארון, 4 קירות: אין כאן הרבה מרחב לתמרון.
ובינתיים, אתה עדיין לא מסוגל לנשום.