לוחץ ומשתתק
ידיי קדימה מסומרות מזמזום המאוורר
הדבק בקירות מאגד אותי
מבטן ועד נחיר
סתום חלקית
ככה אני כמו כולם בזמן מעבר
החיה לפני השאירה חותם ריחה
וחתימה שגויה משמאלי
לאן לעלות מכאן
יש תמיד יותר ואין לאן

בתא הזה ידיי שהסתמרו
נרדמו כעת לקול צלצול פעמוני האבל שבי
פעם ועוד ממלא אותי הרבה מעבר
להכלה לשאלה לידיעה
קצת יותר מאז והלאה
ארגע בתוכי
אכנס אל הפס הנע ואזלוג איתו מעלה
ארים את הגג ואעלה לאוויר העולם
הנפרד ממני בלכידת שנייה נמסה
ואיננה טובה לספירה ולזמן שהיה כבר

כנסי לדלתות אחרות ונעלי אותן
מידה אחת פחות למוסר שלי הדופק בן
חלוש בסימיני סגירתן ועדיין
חזק בתוכן הרבה מעבר לקיים קודם
לרגשות ההדחקה הפתוחים
במפתן הארס המכרסם בי כעת

דבר וחציו לא נשאר
רק קול זמזום המאוורר
סימן שאני עוד חי שם
איתה באותו התא שעצר
פה