זה קרה לפני מספר שנים, בעוד הלכנו אני (שועל), דוד (מלך)
ושלמה (סלמנדרה). כולנו היינו חלק מאותה יחידה צבאית סודית
(אדרת) שהתמחתה בלחימה חשאית תחת מסווה מחוץ לגבולות המדינה.
מה שאני עומד לספר יישמע כסיפור לשעת לילה מאוחרת שמישהו יכול
היה להמציא; אילו לא הייתי שם באמת - לא הייתי מאמין לזה
בעצמי.

היינו ביער ביפן, המשימה הייתה להשיג מידע על טרוריסטים
סודאנים שהתחבאו ביערות ולנסות לחבל באחד ממתקניהם המוסתרים
טוב. שמועות הגיעו לאוזנינו שמייצרים חומרי נשק ביולוגיים
באותם מפעלים. מראש היה משהו שהיה נראה לא טוב כשהורידו את
שלושתנו מהמסוקים חמישה ק"מ לפני היעד.
חמישה ק"מ של הליכה בתוך יער, כשאנו מוקפים בטרוריסטים; ידענו
עוד לפני המשימה כי זה לא יהיה קל, אך ציפינו למינימום שיתוף
פעולה מחיל האוויר המקומי.
כנראה שטעינו.

היינו אז באמצע הדרך כשהוא הופיע לפתע, אור לבן, חזק, מסנוור -
למשך דקה שנמשכה כמו נצח לא יכולנו לראות כלום, ואז הוא
הופיע.
לבוש כמו נביא, עם מקל ביד וגלימה לבנה, ראשו מכוסה, והעיניים,
העיניים שלו כאילו בערו בתוך ארובותיהן. הוא לא נראה אנושי
כלל, וכשניסינו לזוז ולהגיב גילינו כי אנו מקובעים לקרקע ולא
מסוגלים לנוע בכלל.
לפתע התחיל לדבר, "שלום", אמר לנו, "אני שומר הזמן, ואין
בכוונתי לפגוע בכם", ואז הוא הרים את מטהו ופתאום יכולנו לנוע
בחופשיות. "כלי הנשק שלכם נוטרלו, אנא שמעו דבריי".

"באחד המתקנים הנמצאים ביער הזה נמצא מחשב אשר המידע שבתוכו
ישנה את עתידו של המין האנושי לחלוטין. במשימתכם הנוכחית, בפעם
הקודמת שביצעתם אותה, השגתם את המידע וכתוצאה מזה בשנת 2589
היקום המוכר לנו נחרב." השומר התקרב אלינו, "אני נשלחתי הנה,
על ידי מועצת כוהני הזמן, למנוע מכם להחזיר את המידע הזה".
השומר הציע לנו אולטימטום - שהוא יכוון אותנו אל המתקן ויכין
אותנו למה שעומד בפנינו כשבתמורה כל שעלינו לעשות הוא למחוק את
המידע הזה מהמחשב.

הסתננו אל המתקן, וחדרנו את כל ההגנות אליו, אפילו שברנו את
הססמאות של המחשב והוצאנו את המידע. בדרך חזרה מהמתקן, התגלה
הכוח שלנו ונפתחה עלינו אש כבדה מהרבה כיוונים.
היינו מוקפים, לא הייתה דרך בריחה אפשרית - ידענו שזה הסוף
שלנו והתכוננו למות כשלפתע הזמן כמו עצר מלכת והיינו בתוך בועה
שכזו באמצע היער ביפן. ראינו כדורים עוברים לידינו, אך לא
פוגעים.
הם הופיעו, שישה, לוחמים של משמר הזמן האינסופי, ובהינף יד,
נעלם מאיתנו החומר שלקחנו.
הם כיוונו אלינו את נשקם וירו...
- עד לכאן אני זוכר.

זה הכל, בחלק הזה אני מתעורר תמיד, ואיני יודע מה הסיבות לכל
החלום הזה. כך סיפרתי אני - כוהן הזמן האינסופי במשמר הזמן
בחלל היקום. משום מה הפסיכיאטר שלנו כל הזמן מציע כי אוכל
למחוק את החלום הזה בהינף המטה, אך אני מסרב - נראה לי שכדאי
שאברר מדוע אני רואה עצמי כאנושי כל פעם מחדש.