|
הימים כמו חודשים
הדקות זוחלות
ואני יושב בצד ומחכה
יושב עם הראש בין הרגליים
מחכה לזמן שיעבור
ולא יעצור
הדמעה זולגת על הפנים
העצובות
חושב על הימים הבאים
איך הם יהיו בעוד
כמה שנים
בחוץ יש את השמש
החמה
שבשבילי אני מרגיש אותה
כמו בעונה הכי קרה
הגשם שיש לי בלב
לא משווה לכאב שאני כואב
שממלא אני את האגם
העצבות שלי
שומר את השמחה
לדבר הטוב הבא
רק שעכשיו הוא לא בא |
|
|
כשחטפו אותי,
ההורים שלי פעלו
מיד. הם השכירו
את החדר שלי.
וודי אלן |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.