מזל טוב... כולם צעקו, תראו את האף שלו, דומה לשל האמא, ככה
לפחות אמא סיפרה לי...
זר פרחים, שוקולדים, מה לא נתנו, ובסך הכל מה הם קיבלו, אותי?
הנשימה הראשונה, הפעם הראשונה שפתחתי את העיניים, הצעד הראשון,
המילה הראשונה, אפשר לחשוב כאילו אני סלב, שכל מה שאני עושה זה
קדוש. ואז ברית המילה, יום ההולדת, בר המצווה, הצבא, החתונה.
איך כל החיים עוברים מול העיניים בשניה, ואיך אפשר לשכוח
שהחיים הם גלגל מסתובב.
"אורן, תסגור את ספר התמונות ובוא לאכול", אמרה אמא.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.