לעץ המתנודד כשיכור כפוי,
יש לשלוח משב נגד של דממה
ואל הרוח הרוחשת
תפילת ליל עלומה.
אל האדים שמבעדם אורות וצללים,
במרדף להיות או לחדול,
יש להבטיח שעם בוא שמש
יובהר כי המחר אתמול.
לחשושי הפחד, מעבר לקיר
של אישה לבדה
וכפר עץ שבמחשבתה
נרעד ברעמים,
מתעוור אל הברקים,
מתאווה אל הצד האחר.
שם לא נטרקים התריסים מעצמם
ולא נתקל אוויר קפוא
בהבל פיה החם
ואין טחב עץ כפר גופה מחלחל
מבעד עוד שכבת דלות
עד ליבת המוקד
שבו היא אוגרת
את הכבל החם הנוסף והאחרון בהחלט
לכשרוח תפרוץ סופית
את תריסי הכפר.
לעלים הניגפים מעל פתחי הביוב,
יש לשלוח תודה אחרונה.
אל העננים המתכנסים בהדדיות,
יש למסור שירככו נהמותיהם לאוזנה.
מעבר לקיר,
שם אישה אחת לבד
ליבה כפר מעץ.
ובלב כפר העץ
מתפתלת רוח להשחית שורשיו,
ונטיפים גסים של מים
הטביעו בו את ליבה. |