בחשכה באפלה עולים קולות מצמררים
הם נכנסים לתוך העור מתחת לורידים
קולות של בכי ויגון
קולות של חרטה
קולות של פחד ואימה
עולים ונכנסים לתת מודע

ליד פנס עמום מאחורי שיחים
מגיחים להם אחד אחד צללים מעוותים
חסרי צורה
חסרי זהות
חד גוניים ככלל
ולקולות אשר ברקע אינם מתייחסים בכלל.

וריח צחנה הולך ומתהווה
משליט הוא את הסדר בכל המחזה
דומיננטי להחריד
עם ניחוח די אחיד
לא חושב לא מתחשב
ולבטח לא עוזב.

ובספסל שבשדרה יש סעודה קלה
שם השיכור ובקבוקו אומרים שלום יפה
ונפרדים הם במהרה
לפני איבוד ההכרה.
אחרי הכול על הבקבוק חובה לשמור
כי יש לו פיקדון,
שיממן עוד בקבוקון.