תרשה לי, נו תן
לי ללחוץ על פעמון, על הכפתור ברכבת
שיפתחו הדלתות במהלך הנסיעה, להרגיש את
מגע הדשא הרטוב, הטל, השקיעה
מגרדת בשני השקעים שבתחתית עמוד השדרה, מעל הישבן
שאהבת ללטוף, מעבר לבטן שלחשת לה "מחר נקום מחדש. עוקץ של
דבורה ממחיש ערך לכאב", או "מי אנחנו בלי לכאוב, איך זה אילולא
להרגיש?"
תרשה לי, נו תן
לי לגדל אותך כמו פעם
בימים שהיית מעיז ומניח ראש על כתף, בין שדיים תחת מים
זורמים. היית נשטף דרכי מכל החרפה, וחווה אותה בדרכים
אלטרנטיביות. אני מבטיחה להנהן כשתטיל את האשמה עליי. גנטיקה
ארורה. תקרא לי שוב אמא בת 16, תקרא לי שוב
כי המקום הולך ומטשטש, איפה המהות איפה
החורמה. קפיטליזם, אידיאליזם, פורטרט של גנדרנות
אתה הולך ונעלם כמו החוטים הבלונדינים השזורים בעבר נעורי
קראת לי אשה, קראת לי שטן. לחש לי לאן העבירו את הבלטות
הצהובות, כי עוץ מחכה לי. כי אם לא אספיק
הכרכרה תהפוך לדלעת ופיטר פן יזעיף גבות ויהפוך לקפטן הוק.
תעשה שהעץ הנדיב יתרצה ויראה את פניו האמיתיות.
אל תשלה אותי, עובדה
סנטה קלאוס הוא גשמי כמו המשיח, עובדה
אתה לא
כאן.
היא קוראת לך "ילד שלי" בין מיתה לקימה? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.