עייפות ממסמרת את הגרון שלי
בחודים אדומים ודלוקים,
והגוף שלה עולה ויורד כשהיא נושמת,
גלי נשימות, כלואות בתוך עיגול הזרועות שלי.
דבש אפל ניגר מהשער שלה, אחותי הקטנה
שסייחים דוהרים בחלום שלה והיא נאנחת ומסתובבת.
הגפיים שלה ארוכות ומוזהבות כמו שירי תשוקה לדברים בשלים
ואני מתפלאת על הביטחון המלא שבו הראש שלה נח
כבד. כבד בשינה מצטללת
כבד דיו לפרוח למילים כולן, להמשיך ולהמריא כמו אפרסק ענק.
להרגיש ים של אוויר גועש ונפתל, אבק דחוס,
בין הזרועות שלי.
המחויבות שבזה נכרכת סביבי כמו סדין רטוב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.