באותו הרגע שכחתי מהכל.

אם מישהו היה מסתכל
ודאי היה מבחין
שכל המחשבות שלי
התרכזו לי בעיניים,
עיניים נוצצות.

לא בצורה רגילה,
גם לא מתחכמת אתגר קרת סטייל,
פשוט נוצצות באמת,
בסגול וירוק.

באותו הרגע שכחתי מהכל.
לא היו לי בגדים, גם לא הרגשתי קור.
לא היה לי שומן, גם לא הרגשתי רעב.
לא היה לי כוח, גם לא שריר.
שכחתי מאוייבי, שכחתי מהמלחמה,
שכחתי מהסרט ומהעלילה.
רק סגול וירוק.

אם מישהו היה מסתכל
ודאי היה מרגיש בתמימות האינסופית
שנשפכה ממני כגיצים,
בכוונות הטובות, הכמעט טהורות,
ובשלום העצמי שאין לו הסכם חתום
וגם לא גבול.

באותו הרגע אסחוף אותי איתי
אל חופי הצנוע.
לא עצי פרי ימצא, גם לא חיה או אבן,
ושם יינוח לו לרגע,
ישכח מהכול.

"רציתי למות מסקרנות"
יהיה המשפט הראשון שיאמר
לאחר 7 עד 10 דקות.
"ודאי שרצית", אענה לו מיד וחיוך קטן יצוץ בזווית של הפה שלי
"ודאי".