הסומק של ההתרגשות
שהתערבב עם השיזוף החמים שמתחת לעיניים
נמחק כלא היה...
עכשיו, אני יכולה לבקש יותר מזה.
הכל בורח ממני,
מרחף ממני והלאה
ונעלם בין השמיים שלי
לשלכם,
ואם אספיק להרגיש,
זה יקרה רק בעקבות משב הרוח האחרון שייותר.
הוא המשב היחיד
שמתנועע בשמיים שלי
ואותי זה רק מבלבל...
אני מתגעגעת לתחושה המלאה...
כשכל דבר שהייתם עושים היה סוחף אותי,
היה מרים אותי מהרצפה
הייתי נבלעת בחור הענק
שבין השמיים שלי לשלכם.
חור שמכיל את החומר
הכי רך בכל השמיים...
נעים,
מלטף,
הרמוניה מושלמת בין הגוף
לנפש.
לא.
עכשיו השמיים רק שלי.
לא תתקרבו,
לא תיגעו,
לא תתקיימו.
לא כאן.
גם המשב האחרון יצא דרך החלון
ומיד אצא גם אני
לא להרגיש.
לא לחוות.
לא לשאול ולקוות.
עכשיו זה עכשיו.
זו האפשרות היחידה שלי
ללכת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.