מעבר לכביש בשדרה החמישית, ברודווי, אני שוב לבד
רק להקות רחוב שצורחות וצורחות בשביל חצי דולר אחד
עשרות גורדי שחקים, מוניות צהובות ובדידות כל כך צפופה
אנשים קפואים בתוך מעילים נקברים בערימת בדידות
זוהי העיר בלעדיך,
כל כך ריקה, כל כך קרה,
מאז שעזבת,
מאז שהשארת את האהבה מאחור לקפוא...
העיר האפורה הזו, כולם כמו עלים נושרים מעצים יבשים
אין מי שיחזיק אותם יותר, לבדידות כבר נשבר ובצדק
כולם כמוך, שורשים שנחלשו, התייאשו מאהבה, רק רעבים
רעבים לחופש, רוצים להתנתק, רק לרוץ ולברוח רחוק שרק אפשר
זוהי העיר בלעדיך,
כל כך ריקה, כל כך קרה,
מאז שעזבת,
מאז שהשארת את האהבה מאחור לקפוא...
וכולם בדיוק אותו דבר, עם מעיל ארוך שמסתיר את העבר
וכובע שחושבים שלא רואים שנמרחה להם הצביעות בפרצוף
בתי קפה בכל פינה, שולחנות על שולחנות עם כיסא אחד בלבד
ורק אני עוד לא מצאתי את הכובע שיסתיר, שוב בברודווי, שוב
לבד... |