אז כשהריקנות מתפשטת
אני מדליק סיגריה ושואף למלא,
למלא את הגוף בעוד סם
שיפיג את תחושת הזמן
מתבונן בשמיים
מחפש מלאכים
שיקחו אותי אליהם
אל הכוכבים
והירח מאיר עליי בכל פאר
ופתאם נופל עליי צל אפל
ואז חוזר למציאות שבה הכל שחור
ומנסה לחפש שוב טיפה של אור
השמש אינה רוצה לצאת
ואני כבר מזמן הפסקתי לחפש
כל אלה שרודפים אחרי שלווה
נבלעים אל תוך שגרה
ואז הכל הופך סתמי
וההישרדות תופסת מקום עיקרי
ושוב,
עוד יום זועף,
מחפש את הסם משם לצאת
אך פתאם, כמו משום מקום
אני רואה אותך כמו מתוך חלום
מביטה בי בכאב
ומעירה אותי מעוד טריפ כואב |
