בית א':
כולם ממהרים, רוצים להספיק,
לתפוס ת'רכבת, לדהור למרחק,
איך הם לא רואים, לא שמים לב,
לפרטים הקטנים שממלאים להם את הלב.
רוצה לעשות מה שטוב לי,
לעשות בשביל עצמי,
לעשות בלי לחשוב,
ולראות שבסוף יהיה טוב.
פזמון:
כולם הולכים בתלם, ורק אני מביט מהצד,
על השביל ההולך ונרקם מול עיניי,
זה לא עוד חלום,
לא עוד מנגינה,
עכשיו טוב אז אני שר.
בית ב':
שוב אני מפליג למים הכחולים,
נסחף עם הגלים,
החוף כבר קרב, שם רגליי בחול הלוהט,
הנה מצאתי את דרכי, עכשיו זה ממלא את לבי.
אני פוסע כבר בדרכי,
עושה בשביל עצמי,
לרגע לא עוצר,
ורואה את הטוב מתקרב.
פזמון:
כולם הולכים בתלם, ורק אני מביט מהצד,
על השביל ההולך ונרקם מול עיניי,
זה לא עוד חלום,
לא עוד מנגינה,
עכשיו טוב אז אני שר.
בית ג':
עכשיו כבר לא ממהר,
אני עוצר, נושם הרבה,
ממלא את גופי באויר, עוצם את עיניי,
ואז אני מבין, את הפרטים הקטנים,
את הטוב האמיתי שבליבי,
שהוא רק שלי.
כולם הולכים בתלם,
ורק אני כחולם מהצד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.