אני תוהה איך הגענו,
ולאן בדיוק.
בתוך קליפה חיצונית
מתחבא הסיפוק-
איך עולם מתגלגל
שוקע, נופל,
ונצח בליבנו חקוק.
אני בוכה כי טבענו,
כתם דיו מנוכר,
אני שואלת מדוע,
ושומעת מכבר,
שאין לאן, ואיך
איך עולם מתהפך
וזממנו תם ונשבר.
אני סגורה כי נפלנו,
וחסר קול עונה.
אין לאן, אין מתי
יושב ובוכה,
אין לאן, אם כדאי,
מן המוות שותה,
ולבד מקלף את כאבו הנשנה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.