חוזר עם הרגשת התסכול עוד פעם
עוד פעם אחת ודי
שוב לא עשיתי את מה שבאמת רציתי
עוד פעם אחת ודי

בגדיי מריחים עדיין את הארומה שלה, את הסוודר, את הג'ינס.
הא עישנה ווינסטון כחול. שתתה משקה ירוק. פיתתה אותי בשפתיים
אדומות. רציתי להיכנס לה לתוך הוורוד, אך היא רואה הכל בלבן
ובשחור.

קראו לה - - -. התאהבתי בה תוך כדי. לא במבט ראשון, לא בשני
ולא בשלישי. דיבורה היה כמו חליל, חליל שמסרס את הנחש.
"אני מאוהב בך" רציתי להגיד כבר אחרי שעה - "אני מאוהב ואני
רוצה" - אבל היא, קורקטית שכמותה, הזמינה עוד כוס משקה.

תוך כדי ששמתי מעילה על כתפיה היא חייכה אליי. נתנה לי נשיקה
על הלחי - "אתה צעיר מדי עכשיו, צעיר מדי תמיד. אבל זו רק אני,
ואני כבר לא ילדה". חדרי ליבה טרקו את דלתותיהן. נשארתי בחוץ.
אין דרך חזרה.
"מי יידע מה יילד יום, עד מחר תשכח אותי כליל". רציתי להגיד לה
שיום יילד עכבר או פיל, אבל אהובתי כבר לא הקשיבה, והוויסקי
החליף אותה כליל

איש חכם אמר פעם - "מי שאומר שאין חדש תחת השמש, עומד מתחת
לשמיים הלא נכונים" - החכם הזה הוא אני, ואין חדש תחת הנפש...