|
ברגע של תסכול בחדר ההלבשה
מאסתי בפתיחה וסגירה של רוכסנים בארץ קרה
השכבות כבר לא עוטפות אותי כבעבר
הארץ הקרה מלאה אדים רותחים מפיות זרות
אשר מתפזרות באוויר כלא היו מעולם
קרן השמש היוצאת מפעם לפעם
מזכירה
שאת התחפושת ללא הרוכסן
יש לשמר ולהראות על כל חתכיה וקרעיה,
הרי ש...
זו אשר אינה נזרקת
לפח בחצר הבית
זו העוטפת אותי כעת
כבר מזמן
בלויה
חתוכה
מוכתמת
ומלוכלכת
וגם- מזכירה בכל פגמיה
את כל אשר אני זוכר
וכל אשר אני יודע
היום.
|
|
|
יום אחד כולנו
נמות.
סתם, חשבתי
שתרצו לדעת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.