|
זכיתי להיות בגן-עדן
אך היא - היתה הנחש.
היכתה - וצללתי כמו אבן
הותירה אותי מטושטש.
צללתי למקום של ייאוש
אבודה - היתה התקווה.
לבי נותר נטוש
נעלמה - האהבה.
אך קמתי על רגליי
והמשכתי לצעוד.
טוב יהיה? אולי...
כבר לא אפחד למעוד.
את לא מיהרת להגיע
וכשבאת - עשית זאת בגדול.
אני שוכב במיטה מזיע
רק מקריאת שמך בקול.
החיסון שהענקת לי
החזיק למעלה משנה.
וכשהתפוגג לאיטו
גיליתי שדבר לא השתנה.
הארס - חזק מהתרופה
לזה - לא מצאתי פיתרון.
תמה לה תקופה,
אחת מתוך מיליון.
הכאב נצרב בגופי
בלילות אני רועד.
מה יהיה סופי?
מעצמי אני פוחד... |
|
|
קובי חממי
זכאי! הצביעו
קח!
"השנון" מקים
ש"ס לאתיאיסטים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.