כל שנה אותו סיפור, הנה החרדים האלה לא עומדים בצפירה, מחללים
את הקודש. חשבתם פעם למה? קודם כול יש להבהיר שפסק הלכה של כל
רבני דורנו קובע חד-משמעית שאדם ההולך ברחוב מחויב לעמוד בהשמע
הצפירה, לא בגלל קדושתה אלא משום דרכי שלום (ואל תקשו לי מאותו
תמהוני שתפסה המצלמה).
כדי להבין למה אותם "שחורים" לא עומדים בצפירה יש להבין מהי
צפירה.
הצפירה נועדה לכך שלשתי דקות הכול נעצר ואנו מתייחדים עם זכר
הנופלים והנספים. לכאורה רעיון נחמד ואף אצילי משהו. אבל בפועל
מוזר משהו. למה זה טוב? לא, באמת תחשבו על זה, מה זה נותן?
אשמח לקבל תשובה. וחוץ מזה, מאיפה בא הרעיון הזה? הרי עם ישראל
סבל כל כך הרבה במשך כל כך הרבה שנים, גלויות, מסעי צלב,
פוגרומים וכו' וכו'. אף פעם לא התייחדנו בצורה כזאת. זהו מנהג
של עמים אחרים ויש איסור הלכתי לקחת מנהגי גויים (ולא, זה
המקום להרחיב בזה). ידעתם שבחורבן בית שני נהרגו כמה מיליוני
יהודים? ואנו מציינים יום זה באבלות, צום ותפילות. ומה אתה
עושה ב-ט' באב? ואם תאמרו "אם כן מדוע שלא נצום ביום השואה?" -
ובכן, זאת משום שאין לנו אפשרות לתקן תקנות בדורות שלנו. אבל
תתפלאו, אכן יש מרכז חרדי לשואה שבו קבוצה גדולה של אנשים שיום
יום (ולא יום בשנה) לומדים משניות לעילוי נשמת הנספים ולכל אדם
יש שמות מסוימים של אנשים שהוא לומד במיוחד בשבילם. ואם תאמרו
שגם זה לא מועיל דבר, אז זהו כבר ויכוח דתי, אבל בכל מקרה גם
חילוני יודע שהחרדי חושב שזה מועיל, לכן נמצא שהחרדי עושה משהו
שהוא יודע או חושב (על פי הגדרת החילוני) שמועיל, והחילוני
עושה משהו שהוא יודע שלא מועיל. זה עושה כל יום וזה עושה פעם
בשנה.
ואם כבר מדברים על עושה, אז מה באמת חילוני עושה ביום השואה
ויום הזיכרון?
זה מתחיל בזה שהוא מקדים ("זריזים מקדימים למצוות") להגיע
לחנות הבלוקבסטר הקרובה לביתו, רק כדי לגלות שחצי מהסרטים כבר
נלקחו מהמדפים. מיואש מהתור הארוך, הוא פונה למכונות וגם שם
נשארו רק הקומדיות, אבל הוא אדם מוסרי ונאור והוא מסרב לקחת
סרט קומי, לכן הוא מוותר אבל לא מודאג כי בשביל זה יש ערוצים
זרים ואינטרנט (שהוא אופציה טובה יותר כי כשאני באינטרנט אף
אחד לא רואה אותי). בצפירה הוא חושב על השקט וציוץ הציפורים.
וכשהוא בבית הספר הוא חושב "העיקר לא להתפרץ בצחוק". שתי דקות
של שקט ואתה יוצא ידי חובת כבוד לנפטרים לכל הדעות.
הטקסים משעממים וחוזרים על עצמם, סיפור גבורה, שיר - "אסור
לקטוף את פרחי הגן", סיפור עצוב, יזכור, שיר - "תשמור על העולם
ילד", סיפור גבורה, הקהל מתבקש לקום לשירת ההמנון, תם הטקס.
אין כוונתי ללעוג ולזלזל, וודאי שלכל עם ישראל אכפת מאוד
מהנפטרים כולם ומרגיש כאב, אבל אי-אפשר לבוא (בשם הדמוקרטיה)
ולבקש שגם החרדים ינהגו כמונו, במיוחד כשאין מה להציע, ולהפך:
אם כבר, לחרדים יש מה להציע בנושא.
אז בפעם הבאה שאתה רואה בטלוויזיה או בעיתון צילום של חרדי שלא
עומד בצפירה, תזכור שגם הצלם כרגע לא בדיוק מתייחד עם זכר
הנופלים...