רוחי ונשמתי את הזמן מעבירים
ואלו חוסן גופי חולף לו והולך.
כך עומד לו הירח ומביט,
תוך כדי חיוכו, המביע אני לעולם.
אם אחד משנינו יותר, אזי אני הוא הנותר.
עם השנים חש אני שצודק לו העגול.
מביט בו ושואל לפשר סוד עלומיו,
אך צחוקו מהתל בי ומסתיר את כונותיו.
אומר אני לו, שיפים הם הימים
וחיוכו הקפוא, מבהיר שלילותיו קסומים.
תוהה אני ומביט, על מה כל הוכוח סביב,
הרי הוא נותר תלוי ואלו אני בלתי תלוי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.