המחלה הידועה בשם "שפעת העופות" מועברת על ידי נגיף RNA
ומועברת בקלות מעוף לעוף בשיטת ההדבקה המהירה והאכזרית. רב
האוכלוסייה בכלל לא מודעת לשלבי התפתחות המחלה, ההשפעות שלה
והסימפטומים המאפיינים אותה, אלא רק כמה תמונות של עופות מתים
מקשרות את המחלה עצמה עם שמה. לכן באנו אנו להבהיר כמה דברים.
ראשית העוף מתחיל להזות. רואה דברים שלא באמת קיימים במציאות
ומתייחס אליהם כאילו הם היו קיימים, או לחילופין מתייחס לדברים
קיימים כאילו הם לא קיימים. כלומר העוף הנגוע יכול לעוף (כי
עופות אוהבים לפעמים לעוף, זה הקטע שלהם), ואז לדמיין פתאום
שממש מולם יש עץ גדול וגבוה. אז כדי לא להכנס בו הם ישנו את
כיוון התעופה שלהם, אבל אז, שם יש באמת עץ שהם דמיינו שהוא לא
קיים, והם נכנסים בו בשיא הביטחון וצונחים על הקרקע ומתים.
נהוג באופן מוטעה לחשוב ששפעת זה חום וכאב גרון וחולשה כללית,
אבל שימו לב שלא ניצפו עופות עם חום! מקסימום עם נוצות, וגם זה
רק לפעמים, או עם מקור. אבל זה לא חשוב, כי בכל מקרה זו לא
שפעת כמו שאנחנו רגילים לחשוב.
עובדה נוספת שחשוב לדעת היא שעופות מטבעם הם יצורים פאסיביים.
שימו לב שהמילה עוף באה במקור מאנגלית off כלומר "לא פעיל" או
"לא פועל", ואילו המחלה באה ומשנה את טבעו של העוף והופכת אותו
לאון (on), כלומר פעיל.
מי שמגדל עופות, במיוחד מושבניקים, מכיר את אופיים הפאסיבי
ויודע שהיחסים בד"כ הם חד-צדדיים, קרי, שהמגדל מאכיל את העוף,
נותן לו לשתות, דואג לו שיהיה לו מקום לחיות ומנקה את הצואה
המצטברת. אך עוף שחטף את המחלה והפך לאון מיד מתחיל להתרוצץ
בבית המגדל שלו, להכין שקשוקה, לסחוט לימונדות, ולפעמים מי
שחטף קשה את המחלה יושיב את המגדל שלו על ספה ויעשה לו שיאצו
ודיקור סיני.
כבר דווח על מקרים קשים שבהם עוף שנהייה און הכין לבעלת הבית
ג'קוזי, ובגלל שהוא היה כ"כ פעיל זה לא הספיק לו והוא רץ ישר
אחרי זה לרחוב ופתח באסטה של כלים מנחושת וגוזזי ציפורניים.
עד כה דובר על הזן הלא-קטלני של המחלה, דהיינו הזן הנפוץ.
עופות שנדבקו בזן הזה של המחלה לא אפסה תיקוותם, ולמעשה הטיפול
הוא יחסית קל: לוקחים את האון ופשוט מכניסים אותו למרק off
בעודו חי. אחרי זמן מה הוא יושפע מהפאסיביות של המרק, ויהפוך
שוב לעוף בעצמו.

הזן הקטלני של הנגיף מסוכן ואכזרי הרבה יותר, גם לעופות, גם
לבני אדם, וגם למרמיטות.
דבר ראשון נרצה לדעת איך מבדילים בין הנגיף הנפוץ לנגיף
הקטלני, וזה בעצם השלב הקל יותר: בהתבוננות במקרוסקופ אלקטרוני
פשוט, מבחינים בעובדה שלנגיף מהזן הקטלני יש שפם.
על מנת להמחיש את אכזריותו של הנגיף הקטלני נעזר במשל:
ילד אחד הלך בגינה, ראה באדמה קן של נמלים ולא הבין מה זה.
הילד הסקרן מאוד רצה לדעת מה יש בתוך הקן ולמה נמלים כל הזמן
נכנסות ויוצאות ממנו, ואז נשמע רעש של אופנוע חולף.
משל מזעזע זה ממחיש עד כמה הנגיף הוא חסר רחמים ונורא .

מיותר אפוא להוסיף, שבכל הנוגע למרמיטות המצב רע לא פחות, מאחר
והשפם של הנגיף מהזן הקטלני מבצע טרנספורמציה זיפומונציאלית
ומשתלט על השפם של המרמיטה. ואכן, מאז השתלטותו של נגיף זה
האחרון, נצפו מקרים רבים של מרמיטות שמתגרדות בפראות באזור
השפם.