ואז זה הגיע.
- "הם סוגרים את הפורום, אתה שומע?"
"לא, רק שלא יהיה יותר מקום לזיין את השכל כל פעם שתרצה, אין
לך יותר כלום בחיים, ואת כל הסמים שלך, תעיף מהבית."
"אתה שומע אותי בכלל? סתכל עלי כשאני מדברת אליך, חתיכת
מטומטם. למי הצבעת בבחירות, אה? עברתם? נכנסתם?"
"פושטקים קטנים, מתעסקים בשטויות במקום לעשות מה שצריך לעשות,
וזה עוד..."
הרעש נמשך, הצעקות לא נגמרו.
כבר חשבתי שאולי עדיף לכסות את האוזניים פיזית, אבל בדיוק אז
הרגשתי את גל הסטלה המוזר שעטף אותי, הרגשתי ריחוף קל.
לאט לאט כבר לא הקשבתי כל כך לאמא שלי שצעקה על זה שהיא מצאה
כמה שטויות על השולחן, פירורים של סמים היא אומרת...
מה היא מבינה בכלל?
קמתי והתחלתי ללכת לכיוון הדלת, תוך כדי מרגיש משיכה חזקה
בחזרה למקום, מתעלם, וממשיך ללכת... מה הטעם?
לפני כמה ימים הצבעתי בבחירות. זה היה כל כך מרגש בשבילי,
שכמעט לא התעוררתי. ברגע האחרון, וכמו כל סטלן, הצבעתי קנ.
קנ למריחואנה חוקית, קנ לאיסור רדיפה, קנ לנישואים חד מיניים,
קנ לחופש, כן, בטח.
הצפוי היה כנראה יותר אירוני מהלא צפוי, ומה שפקד אותנו באותו
ערב בחירות לא היה משהו עצוב בכלל. להפך.
זה היה בחור נורא מוזר עם המון סמים שהוא גידל בעצמו, והחליט
לשתף אותנו בסטלות. ככה הוא קרא לזה.
לנו זה נראה כמו כל ישיבה רגילה עם מישהו מוזר, שמדבר יותר מדי
על הצמחים שלו, שעושים יותר מדי בלאגן במוח. נעזוב.
חוץ מזה, גם עלה ירוק הפסידו.
מריחואנה, הצמח הכי שנוי במחלוקת מאז ומעולם, ועדיין, בעולם
מעריכים אותו כסם מהנוראים ביותר.
כולם עשו אותו, והרוב לא מסכים.
התופעה הכי נפוצה בארץ, שלא נמצאת בשום מקום אחר בעולם, זה
תופעת המעשן הסובל.
"תחזור לכאן, אתה שומע? אם אתה יוצא מהדלת אתה לא חוזר לפה
יותר".
- "אני חוזר בערב".
נעלתי את הדלת אחרי וירדתי במדרגות. התחלתי ללכת לכיוון הבית
של חבר שלי, שכרגע את השם שלו אני לא זוכר. עוד מעט.
המעשן הסובל הוא בעצם בן אדם שמעשן, לרוב כל יום, אולי גם כל
היום, וכל כך סובל מזה, בצורה כל כך נוראית, שזה הורס לו את
החיים.
בכל ישיבה אתה תמצא אותו עם באנג ופרצוף חמוץ, מקרקר על כמה
שחרא שזה לא חוקי, וכמה שזה רע אם זה יהיה חוקי.
מדבר על זה שנמחקו לו כל התאים במוח, וזה הדבר הכי גרוע ביקום
כולו, יותר מהרואין הוא אומר, ומפיל עוד ראש.
אנשים כאלה לא יכולתי להבין. לא רק שהם לא יצביעו עלה ירוק, הם
יצביעו במיוחד נגד סטלנים, לא יודע, גמלאים או משהו.
הם אגב, נצחו. מעניין מה היה קורה אם במצע שלהם היה משהו
בסגנון לגילזציה, אני בטוח שזה היה מביא להם יותר קולות.
בכל מקרה, הבחירות השנה הסתמנו כחתיכת כישלון, ואני חושב שעלה
ירוק החליטו סוף סוף לא לחזור אחרי השלכת.
חבל. מצד אחד.
מצד שני אני לא יודע. אולי באמת עדיף שחוק הסמים לא ישתנה, הרי
ככה יהיה יותר טוב לכולם! בערך.
"סוגרים את הפורום הבני זונות, עד לכאן הם הגיעו..."
- "מה אתה אומר...?"
- "כן... תגיד אחי, איך קוראים לך?"
- "עידן..."
- "וואלה אחי..."
- "כן... וכל פעם שאנחנו נפגשים אתה כנראה שוכח".
- "אז תזכיר לי כל פעם כשאנחנו נפרדים וכאלה".
- "האמת, זה בחיים לא קרה."
- "למה?"
- "תמיד קרה משהו דפוק מאוד שגרם לך להתעורר באיזה מקום אחר,
ולא להבין מה אתה עושה שם".
- "על מה אתה מדבר?"
- "תקשיב קס, לפעמים, יש לך קטעים כאלה..."
- "נו...?"
- "..."
- "עידן?"
עידן לא זז, יותר מפחיד, גם לא נשם. העינים שלו נעצרו באותו
מקום והשפתיים שלו לא זזו, לקח לי זמן להבין, אבל גם השעון
הפסיק לזוז.
האמת היא, ששום דבר לא זז בחדר, כאילו הזמן נעצר.
ניסיתי לקום מהמיטה של עידן, מנסה להזכר איך הגעתי אליו,
ובכלל, למה התחלנו לדבר על הפורום שעידן בכלל לא הכיר.
יצאתי מהחדר. כשתפתחתי את הדלת לא הרגשתי משב רוח, כלום, כאילו
האוויר עצמו נעצר.
כשנכנסתי לסלון ההורים של עידן גם היו קפואים, לא זזו. הם ראו
טלוויזיה, אולי את תוצאות הבחירות...
היו הרבה סיפורים על זה שהקולות של החיילים זויפו, או לא היה
בכלל קן בקלפי. אני אף פעם לא הבנתי בשביל מה הפתק הלבן שם.
קיבינמט, אם אתה לא סטלן מידי ללכת להצביע, אל תהיה סטלן מדי
לרשום שתי אותיות על הפתק.
מה זה משנה עכשיו, גם ככה הזמן קפא, הפורום התרסק, והכל הולך
קיבינמט במדינה הזאת. אולי באמת כדאי שהזמן יעצור.
בן אדם שפוי מתחיל לפחד ברגע שהוא מוצא את עצמו באותו מצב בו
הייתי.

כשירדתי למטה הציפורים שהיו מעל הראש שלי עמדו באוויר, כאילו
משהו מחזיק אותם, לא היתה רוח, מכוניות עמדו, ואנשים נעצרו
בדיוק כמו שהם היו לפני שמשהו עצר אותם... אבל מה...
לא היה לי שמץ של מושג מה קורה מסביב, ובתוך כל התיסבוכת
החלטתי לעשות מה שישראילי טיפוסי יעשה במצב כזה, להתקשר
למישהו. הוצאתי את הפלאפון והאמת המצמררת תקפה אותי כמו קריזה
בעמוד שדרה של נרקומן בבית גמילה שנמצא בישראל.
היום יום שישי...
וכמו בכל יום שישי, משהו פה נדפק, ולגמרי.
הפעולה הייתה חייבת להיות מהירה, וללא היסוס הכנסתי את הטלפון
בחזרה לכיס, מוריד את החולצה בעודי מתחיל לרוץ לכיוון מכונית
פתוחה לידי.
- "נאצים ! נאצים עצרו את הזמן וגנבו את הפורום ! נאצים !"
צעקות ויריות נשמעו מסביב, כאילו עדר שוורים רדף אחרי ומעליהם
הייתה להקת חסידות.
הכל נשמע מוזר לפתע, מעוות, עם צבעים נוראיים שהעין שלי לא
יכלה פשוט להסתכל עליהם, עצמתי את העיניים כשלפתע הרגשתי מישהו
תופס אותי ביד ומושך אותי מהמכונית.
כשממשלה מתחילה להכנס יותר מדי לורידים של האזרחים שלה,
האזרחים מתחילים להיות לחוצים. לא תומכים, מתנגדים לשלטון
אפילו.
כשממשלה מחליטה להוציא צו חיפוש על אנשים שכביכול כתבו שהם
מגדלים, זה כמובן מסתכל, ולפעמים מעציב אותך. לא ידעתי מה
להרגיש, או לחשוב, כשהאדם היחיד שלא קפא יחיד איתי בעולם היה
ערס מוזר שצרח עלי דברים שלא הצלחתי להבין. ניסיתי להקשיב יותר
טוב ומתוך כל הרעש של הציפורים והחיות מסביב התחלתי לשמוע.
- "חתיכת מטומטם, בתוך אוטו, מה?"
- "בסדר..."
התחלתי ללכת משם, גם אם הוא היה האדם האחרון על האדמה שלא קפא,
לא הייתי רוצה להשאר ולדבר עם הבור הזה. הוא בטח איזה ח"כ.
המשכתי ללכת, כנראה לחזור הביתה, בעודי חולף על פני פליארים של
עלה ירוק, כתבות נאצה, מושחתים נמאסתם, והתחלתי לחשוב, האם זה
באמת כזה גרוע?
בסופו של דבר, כל בן אדם הגיוני יבין שמריחואנה זה לא השתן
בהתגלמותו, ושאפשר גם אחרת. כנראה שאנחנו צריכים לעבור דברים
בחיים כדי להגיע לדברים יותר טובים.
החלטתי לא לחשוב יותר מדי על הבחירות, להרגע מהקפיצה המוזרה על
הפורום, להוריד ראש, ולהזכר שסך הכל, אנחנו חיים בישראל.
מדינה בה לא שמים זין על אף אחד וגם לא על הממשלה. בסופו של
דבר, תמיד היו סמים, והם כאן להישאר איתנו. אם לא נדע איך לשלב
אותם בחיינו, זו כבר בעיה שלנו.
לעצור את הסמים זה בלתי אפשרי, כמו להלחם בגל ענק שסוחף אותך
אחריו, בכלל, ההגדרה "סמים", צריכה לכלול יותר, או לכלול פחות.

הגעתי הביתה, התיישבתי ליד המחשב, מוריד עוד ראש של החומר
המוזר שעוטף אותי כל פעם עם הסטלה שלו חצי שעה אחרי הראש...

- "שאתה נרדם לכמה דקות ולא מגיב..."
"קס? אתה שומע?"
- "כן כן אחי, אני איתך..."

מוקדש לכל הגננים האהובים, הסטלנים האמיצים, ולעם החופשי.
ימים טובים בסוף יבואו (: