ובמיידאנק הדממה שולטת
אין פסים של רכבת שועטת
אין קול, אין עונה, אין רחש
שם כל מבקר מתנהל בלחש
פוסעים על דרך חצץ מושלגת
ולשמע שמה הנשמה רועדת
"דרך המוות" בה נלקחה התקווה
דרך חצץ רצופת תועבה
הופשטו מבגדיהם למען "מקלחת"
אך שם מים היו בקשה מופרכת
"ציקלון בי" הוא שמו של כלי הרצח
איתו הומתו אנשים בחדר קטן ללא פתח
בשדה מושלג הנמצא בתחילה
נשרפו, אלו שהומתו ללא כל חמלה
וכל עצם הנמצאת מובאת לקבורה
וקדיש נאמר למען זהות לא ברורה
והנותר מאדם בגדיו ונעליו
נקלחים לצריפי המיון לאחר שהושלו מעליו
ערמות נעליים, לכל זוג אדם
כל זוג יחיד, מיוחד, מיותם
והעובר את הסלקציה נותר בחיים
אך ורק בכדי לעבור מסכת עינויים
לשירות הנאצים עד לידי מיצוי התועלת
ואז נזרק גם הוא לאש כמו פסולת
קרמטוריום קראו לו, מקום השריפה
לא עצם,לא זכר
כל שנותר הוא רק אפר
כמות עצומה שכל אדם מטריפה
הר של אפר ופסל גדל מימדים
זוהי מצבתם של המושמדים
מסתכלים על הזוועה בעיניים שאינן מבינות
מאחורי כל חפץ מלאות תובנות
לכל נעל פעם היו בעלים
ולאותם בעלים היו שמות
אך מהו שמם של אותם הנופלים
מי נתן לאותם מרצחים לחרוץ גורלות
אלפים הומתו ביום אחד
חיים נלקחו ועפעפם לא נע ולא נד
נשמה להם לא היתה אז הם לקחו חיי אחרים
וניפצו בהינף יד לבבות לשברים
והנקמה המתבקשת היא בעומדנו גאים
שרים את התקווה מייצגים את החיים
יש לנו מדינה, בית, משפחה וזהות
עבר שחווינו, הווה שחווים, ועתיד עם תקוות לחוות
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.