בנימין וולמן / נגיעה |
להחזיקה בידה
ללטפה
ואם כך הניתן לקחתה ולכבלה אל האור
לקשור גרונה
לשברה
היו ימים והלכו
ולא נותרה עת
למחשבה
באו זעקות ועברו
ולא נשאר זמן
לבדיקה
ואני כמו נוגע בחוטים המסרבים להיפרד מערק החיים
וכמו מחזקם
מהללם
ולכשאגע אלפתם סביב גופי הבוער
סביב הלהב
ואשתיקם
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|