רק צלי הנגרר על קירות וסיפים
עוד סופר צעדיי, כי רחקתי.
אם אשוב או אבוא אל כל הסופים
שנינו ידענו -
אחת היא:
ברחובך - אין מוצא - כבר נודעו שעותיי
(שוב תריסיו מוגפים בזעם וקלס)
מבוהלים, מבוהלים חתולי חטאיי
הרובצים לפיתחך ושורטים בדלת.
אך אושרך לי ערוך
ודולקים שם נרות
כאורות הגנוזים בחדרך, תמהונית.
כעדן, הושלך לי על פני נהרות
פיתויו של נחש קדמוני.
כך, שמות נקרא לגוף הנרעד
במילים ללא תום
ושתיקות לאין טוהר.
ונסגוד ביראה לערב הרד,
הצופה בחלון, נורא וגבוה.
באחרית השעה, זמן השקט הגא,
בעינייך אמנה מטבעות עצובות.
על מפתן השקיעה ממך אנקה
את חרפת השעות הגנובות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.