אני לא לבד בעולם הזה, אני בטוחה שיבוא יום ומישהו עוד יחזיר
לי מבט מאמין ובוטח.
קורה לי לפעמים שאני יושבת ובוהה בחלון, אני לא רואה את השדות
המוריקים ואת הנוף המרהיב סתם בתים ריקים ומשעממים שמעלים פיח
ועובש. שנייה אני חוזרת, השכן שלי דופק בדלת.

יוצא לפעמים שבין כל הדרמה למציאות היומיומית אני ומחשבותיי
מתאחדים, אני מרגישה שאני רחוק מכאן, רחוק כל כך שהיופי לא
מזכיר את הארץ, יותר בסגנון חו"ל משהו. לידי יש מקור מים גדול,
סביבה פורחת והמון צמחייה וכמובן, איך לא, הבחור שלי.
במציאות אני אישה זקנה שדרך עיניי העייפות אפשר לראות באופק רק
חולות ומדבר אחד גדול, הדבר היחידי שאפשר למצוא פה חי באזור זה
בדואים.

כן, הבחור שלי. הוא לא סתם בחור, הוא הגבר שלי מה שנקרא היום
הגבר שבגברים, חטוב, שרירי ושזוף. הגבר שלי אינו רק בחור מרשים
מראה, הוא בעל אינטלקט וגוון שיחה. הגבר שלי מדבר איתי בשפה
שרק אני מבינה, הוא מדבר אלי ברכות ובנועם, כה מלא הוא באהבה
אלי, מכל מילה אני נמסה. אידיאליסט ללא תקנה, בעל עוז וכוח
משיכה, הוא כובש את הקהל בשניות ותמיד הוא מלא בכל מיני
רעיונות ופתרונות. כיצד לחיות חיים טובים יותר? ואיך אפשר
להיות מאושר ללא הפסקה? הוא לא סתם בחור, הוא גבר אוהב ומאהב
נהדר שהמגע שלו מצמרר ומרטיט את כל כולי.
מחוץ לחלומות, הגבר שלי איתי כאן בבית הזה לכל אורך הדרך. מידי
פעם באות כמה חברות להקשיב לסיפורים שלי, והן תמיד מלוות
בחיוכים האומרים שסיפוריי מלאים בדמיון מתוק.

אני יושבת בשמש החמה על כסא נוח ובוחנת את הגבר שלי מכף רגל
ועד ראש, אין ספק שהוא הבחירה הכי מוצלחת בהיסטוריה, שלי
לפחות. אני מאמינה לו ובוטחת בו שהוא מתקרב אלי בחיוך רך ומלא
בשיניים צחורות, הוא מלטף אותי ברכות וברפרוף קל בשפתיו הוא
נוגע בצווארי ונושק לי אותו, כך זה תמיד מתחיל. יש לי זרמים
חמים בכל הגוף ואני לוקחת אותו לחייקי ומביטה בו במבט אוהב שרק
הוא יודע להבחין בו. הוא נושק לי שוב על שפתיי וידיו מלטפות את
צווארי ומבוששות לרדת למטה. הוא מלטף את בטני ומעביר אצבע רכה
בין שדיי העגולים, מקיף אותם ופורש יד רחבה לאחיזה במותניי
הצרות. אני מאושרת ומחויכת, והוא מלא באהבה שמחכה להינתן בי
חזק. חם לי ואני כבר רטובה למטה.
בחיים האמיתיים אני רק מחכה לרגע שתיגע בי ולא תפחד יותר. זו
רק מחלה שיש לכולם, הבטיחו לי שזה יעבור ושהכל יחזור למסלול
הרגיל.

היצרים שלי בלתי ניתנים לשליטה, אני רוצה אותו בכל גופי,
שיחדיר בי את כוחו האדיר. הוא גוחן מעלי לעוד נשיקה רטובה וכל
דקה שעוברת אני מרגישה כמו נצח אינסופי. הוא נושק לי שוב ושולח
את ידיו אל מקור החום, מלטף ומרגיש את הרטיבות שלי. הוא קרוב
וכמעט חודר אל מקדש גופי, ואני נאנחת לי ברכות. הוא מסתכל עלי
בעיניים גדולות ובוחנות כל נים וכל נמש בפנים, הוא מחייך שוב
ו...
אוי, לעזאזל עם זה. יש לי בחילה מהכדורים החדשים שנתנו לי, קשה
לי גם ככה לסחוב את עצמי והרופא הזה, נראה לי, מנסה להרוג אותי
בכוח.

אולי עדיף ככה, בעולם הדמיונות שלי אתם נופשים בפנטזיות שעוד
לא מומשו, אולי יש מישהו מביניכם שמאמין לי?