"ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ועטרת זהב".

מורדי

היום אספר לכם על מורדי , שכשמו כן היה, מרדן גדול. ההורים של
מורדי היו שניהם פליטי נוער שנות השישים ודגלו בחופש הבחירה של
בנם לבחור כיצד לחיות את חייו. זו הסיבה שמורדי , שגדל בקיבוץ,
כל חייו הלך יחף והיה ילד של הטבע ושנא לשבת במקום סגור יותר
מדי זמן.
כבר כשהיה בגן ובבי"ס היסודי נהג "לעשות" לעצמו הפסקות לפי
רצונו. המורים שבהתחלה עוד ניסו להילחם בתופעה הזעיקו פעמים
רבות את הוריו כדי שיסבירו לבנם שהוא צריך לשבת כמו כל הילדים
בכיתה, אך דבריהם נפלו על אוזניים ערלות.
כך חלפו להם השנים ומורדי מיודענו הגיע לתיכון. מיותר לציין
שגם שם הוא לא נהג להופיע לכיתה לעיתים קרובות או לשהות בה זמן
רב. החברים העריצו אותו וגם המורים לא יכלו שלא לחבב את הילד
המקסים בעל עיני המלאך והתלתלים הפרועים.
לקראת סוף כיתה י' עזב מורדי את הלימודים סופית ועבר לגור
בשכונה בשולי העיר ת"א. הוא התפרנס בדוחק ממלצרות ועבודות
מזדמנות. את דירתו שלא הייתה גדולה מחדר מחסן קטן פקדו נשים
רבות שנמשכו אל הילד הבוגר  והפרוע. אחת מהחברות הטובות שלו
לימדה אותו לצייר ואחרת לימדה אותו לפסל, והוא החל ליצור דברי
אומנות יפים בפשטותם.
כשקיבל זימונים למבדקי צה"ל רשמה קצינת המיון (שגם היא ביקרה
אחר כך במיטתו), שהוא בעל פוטנציאל אדיר אך היא בספק אם הוא
יסתדר עם המסגרת הנוקשה של צה"ל. ואכן, הוא לא שרד בצבא יותר
משבוע.
וכך חלפו להן השנים והילד בגר והגיע לגיל 30.
החברים הקרובים שלו היו בחלקם ילדי עשירים וחלקם עורכי דין
מצליחים, אמנים, רופאים ושאר מקצועות.
כשקרב יום הולדתו ה- 30 החליטו החברים לעשות לו מסיבה מושקעת.
הם שכרו גג של מלון רב קומות במרכז העיר. יוסי שהיה מפיק מצליח
בתחילת דרכו, אירגן תפאורה בסגנון המערב הפרוע ואף אירגן כמה
משאיות של קש שהועלו בעזרת מסוקים לגג. מוטי שהיה מארגן
אירועים דאג למערכת הגברה ותאורה מהמשובחות בארץ. מיכל אירגנה
את ההזמנות המושקעות לכל החברים ולמשפחה הקרובה.
בערב המסיבה זוהר הצליח לגרור אותו בתירוצים שונים, וההפתעה
היתה מושלמת. המסיבה היתה אחת מהטובות שידעה העיר ת"א בשנים
האחרונות. האלכוהול המשובח זרם שם בחופשיות ואפילו סבו הקשיש
רקד עם חברותיו הצעירות ולא היה אדם שלא השתולל שם.
פתאום, בדיוק ברגע השיא, התחילה פורצת דליקה שהתחילה ממערכת
ההגברה והתפשטה במהירות אל התפאורה ואל הקש. הבעיה היתה שהקש
שפוזר בכל הגג חסם את דרכי היציאה אל המלון וכלא את האנשים על
הגג.
למזלם, אנשי מכבי האש לאחר אסון התאומים, הורו לבעלי המלון
להתקין מזרון חילוץ בחצר המלון שאליו ניתן לקפוץ מהגג במקרה
חרום.
ואכן זה מה שעשו האנשים. בתחילה עזרו לכל המבוגרים לקפוץ, ואז
לנשים שבמשפחה, ונותרו רק הצעירים.
החברים התחילו ללחוץ עליו שבתור חתן השמחה הוא חייב להיות בין
ראשוני הקופצים, אך מורדי התעקש שבתור המארח הוא יהיה אחרון,
והוא יהיה הקפיטן שנשאר אחרון על ספינתו הטובעת.
הוא עזר לשאר הנשים שבחבורה לקפוץ, ואז לחבריו, וכל הזמן התעקש
להישאר אחרון.
גם כשנותר לבד עם שלושת חבריו הקרובים סרב לקפוץ.
ואז הוא נשאר לבד על הגג עם יוסי. הוא פנה אליו ואמר: "עכשיו,
ששנינו לבד על הגג, בוא נעמוד על הקצה ונקפוץ ביחד". הוא נעמד
עם יוסי ובדיוק כשעמדו לקפוץ, הוא נתן דחיפה ליוסי ונשאר לבד
על הגג.
מלמטה נשמעו קולות האנשים שהחלו להיכנס להיסטריה כי האש כבר
הייתה ממש קרובה אליו, וכולם דחקו בו לקפוץ. אמו שכמעט התעלפה
צעקה לו: "מורדי, אל תהיה ילד עקשן, תקפוץ כבר".
ואז הוא הביט למטה על כל חבריו ומשפחתו, הביט על הגג , ושוב
הביט למטה ואמר: "כל החיים לימדתם אותי לחשוב באופן עצמאי
ובוגר, ותמיד השתמשתם במשפט 'ואם כולם יקפצו מהגג, גם אתה
תקפוץ'? אז אני רוצה לומר לכם שכולכם הייתם עדר, ואני לא מוכן
לקפוץ אחריכם.