זוכר את הבובה היפה שלך?
זאת שחיבקת בזרועותייך.
היא רקדה לצלילי המנגינה שלך,
הקשיבה בסבלנות למילות האהבה.
כעת הבובה שבורה ולא רוקדת.
אין כבר למי, אין לה איך.
העולם השתנה והיא עצמה מבולבלת..
המנגינה עדיין ישנה, אך הקצב דועך.
היא הייתה הבובה שמחייכת.
החיוך בא לפעמים אך הוא לא אותו הדבר.
אם תסתכל בעינייה תראה דמעה יורדת,
אם תסתכל למרגלותיה תראה נהר..
כעת הבובה שבורה ולא רוקדת.
אין כבר למי, אין לה איך.
מה שנותר זה להיזכר היא אומרת,
המנגינה עדיין ישנה, אך הקצב דועך.
זוכר את הבובה המושלמת שלך?
ובכן מאז שעזבת, רק הבדידות טובה לה.
יושבת בפינה, ללא חיוך או מנגינה,
מה יכולה לעשות בובה שהכאב הוא שירה..
כעת הבובה שבורה ולא רוקדת.
אין כבר למי, אין לה איך!
הבובה שבורה ובתוכה מתייסרת,
המנגינה נהפכה ישנה, והקצב דועך.
הייתי הבובה היפה שלך.
זאת שאתה מחבק בזרועותייך.
אם הייתה לי עוד דקה אחת קטנה איתך,
הייתי לוחשת לך, אני אוהבת אותך.
הבובה שלך.. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.