יושבת עם סיגריה בפה,
כל החדר מוצף באור ירוק.
חושבת עליו, מרגישה אותו קרוב.
אני יודעת שהוא חושב עלי,
כל אבריי מגלים לי זאת.
קוראת שוב ושוב את השיר שכתב,
שיר שכתב רק בשבילי.
לא מנסה להבין את המשמעות,
רק חוזרת שוב ושוב על המילים -
מדמיינת אותן עוטפות אותי.
מדמיינת אותו מחבק אותי בלילה הקר הזה.
חושבת עליו צועד לעברי,
כאילו שהוא לא ישן ביבשת אחרת,
וחושבת על הרגע בו אהיה שוב בין זרועותיו.
דפיקה בדלת מעירה אותי מהרהוריי
ומזכירה לי שגם הערב גופי יהיה נתון לחסדיו של גבר זר.
אך גם הערב, כמו בכל ערב,
אדמיין את פניו
ואלחש את שמו,
שמו של הגבר היחיד שאהבתי בחיי.