"ערב טוב, כאן יורם ארבל. אחת הכוכבות הגדולות של הכדורגל
האנגלי מגיעה לבלומפילד, ואנו נעביר לכם כאן בשידור ישיר את
המשחק הזה מול הפועל ת"א באדום."

"אחח," הירהר מלכישוע, השד הצעיר. "אתה מהמר עליהם?" הביט במבט
צדדי לעבר מתושלח שעסק בהשחזת הכידון שלו.
"בטח, הם התכוננו נורא קשה למשחק הזה," אמר מתושלח תוך שאימץ
את עיניו בריכוז. "לצ'לסי אין אפילו חסות על החולצה!"
מלכישוע ניסה להבין את הקשר בין החסות להצלחה במשחק הכדורגל,
אבל לא הצליח להבין אז חזר ומיקד את מבטו במסך הקטן שהיה מוקף
בהילה אדמדמה.
"כל הכבוד להם, שם למטה," ניסה מלכישוע לפתוח שוב בשיחה.
"השידורים שלהם מצויינים. גבריאל אמר לי שאפילו אצלם קולטים!"
"כן..." מילמל מתושלח והעיף ניצוצות אדומים.
"איזה סנוב," חשב לעצמו מלכישוע בזעם.
השד הזועם נכנס לחדר. כמובן שנתיניו לא קראו לו כך, אבל השטן
היה כעוס רוב הזמן, אדום ולוהט וכל כמה שעות יצא לו עשן
מהאוזניים ומהאף, כך שהכינוי די התאים לו.
"מה אתם מתבטלים?!" רעם בקולו על השניים, שהביטו בו במבט
מפוחד.
"קדימה, קיבלנו כמה חדשים, לכו לקבל אותם!" נופף בידיו בזעם
ויצא מהחדר.
"אחח, הוא ממרר לי את החיים, אני אומר לך. יום אחד גבריאל
ומיכאל יתאחדו שם למעלה, ויפתחו נגדו במרד. תזכור מה שאמרתי!"
נזכר מתושלח לדבר. מלכישוע החליט להחזיר לו ולא ענה בחזרה. אחר
כך, בחדר קבלת האורחים, הוציא לו לשון מאחורי הגב. ילד קטן,
שעמד עם פניו למלכישוע, פרץ בצחוק.

"וואו, אנל'א מאמין!! הם ניצחו 2:0, בחיי...." המהם לעצמו
מתושלח בעודו פוסע בחדר הקבלה, שהיה ריק באותו שעה מאורחים.
"כן, שמעתי. מדהים, הא? בעיטה אחת דקה לפני הסוף, בעיטה אחת
בתוספת הזמן... ממש יפה," זרחו עיניו של מלכישוע.
"נו טוב," ענה לו מתושלח בחיוך, "הם השדים האדומים. אין
כמוהם!"

נ.ב.
כן, המאפיין של היצירה בהחלט גיהנום.

מוקדש באהבה לקבוצת הכדורגל הכי הכי, הפועל ת"א. איתכם באש
ובמים.