למן ראשיתם של דברים
ניתן ב 'ידו' משך קצוב
להנחת היסודות כולם.
                    לבעור התוהו-
                     לבאור הכאוס-
                      לכריית באר החיים-
                                          הבריאה!

לאורכו ולרוחבו של ה"אין"
התפלשו חמוצים בבסיסים
ובסיסים בחמוצים
למען יהרו תהומות הנשייה לאדונן
והעולם בשלייתן.

בחבלי הלידה הממושכים והמייסרים בתולדות הכל
בותק אגן האופל
והזמן החל זורם אל האור.
ראש ראשון
ואחריו חמשת חלקיו-
לעשותם אחד.

משך שישה ימים
הוא משך בריאת כל ה"יש".
וביום השביעי נח אדון עולם מעשותו.

מרום שמיים הטיל עדשות עיניו אל הימים הגדולים
ונפעם מצלילות מימיהם.
שלח קצות אצבעותיו לאדמה
ואהב את חומה האימהי.
הטה אוזנו לרוחות המנשבות
ושמע ניגוני עדן.
השיק אפו לירק
וסוחרר מריחו המשכר.
שרבב לשונו הארוכה לגעת באדם
ולא חש בטעמו.

ויהי ערב ויהי בוקר יום חדש.
ויעש היושב ברום את גבהות הלב
ונתנה לאדם למען ירדה בכל למענו
וסבר כי טוב.

ורדה האדם בכל כראות עיניו
ובזה טעמו.
וגבה ליבו עד מאוד מאוד

ויהי ערב...