[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







צ'רני שחר
/
פופקורן וקולה

ג'ין מוציאה את האקדח מתחת לכרית, היא שמעה את הפורצים שוברים
את החלון ונכנסים הביתה והיא פחדה. למרות האקדח, תוך חמש דקות
של איומים וניסיון בריחה כושל, ג'ין כבר היתה קשורה לכיסא
בסלון. הפורצים ביקשו ממנה את השבב שהכיל את הנוסחה לחיי נצח.
הם היו שניים, פורץ אחד שמן קירח עם מלא קעקועים ואקדח כסוף
מבין שמידע לא יצא ממנה והוא מתחיל לאיים עליה, סטירה פה,
סטירה שם, היא צורחת ובוכה. הפורץ השמן מביט אל עבר הפורץ השני
שנשלח איתו מטעם החברה כדי להחזיר את השבב ואומר בקול גברי
קשוח. "תשמור עליה, אני הולך להשתין".
השמן מסתובב לכיוון השירותים והפורץ השני מוציא אקדח ויורה בו
שלוש פעמים. ג'ין צורחת ולא מבינה, הפורץ מסתובב אליה, יש לו
שיער ארוך אסוף בקוקו ופנים מצולקות, אבל משהו בעיניים שלו
מזכיר לה את מארק, האהוב שלה.
החברה ששניהם עבדו בה בעבר, שלחה רוצחים על מנת לרצוח את מארק.
ג'ין בעצמה ראתה איך הוא נכנס למכונית שלו ומתפוצץ יחד איתה
בחניה מחוץ לביתם המשותף. מרק היה הראשון שגילה מה החברה
מתכננת לעשות עם השבב. ולאיזה אנשים היא מתכננת למכור אותו.
דבר כזה, לא יכול לעבור בשתיקה. גיבורים פעולה הוליוודים כבר
אמרתי?
הפורץ המצולק שולח יד לשיערו ומוריד את הפאה, אח"כ מקלף את
המסיכה המצולקת מפניו. זה מארק. חיוך של אושר נמרח על פניה של
ג'ין, מארק משחרר אותה והיא בוכה מאושר. "איך זה יכול להיות,
אני ראיתי איך נכנסת למכונית והכל התפוצץ". אומרת ג'ין בבכי
מאושר.
"זה הכל היה הצגה בייבי". עונה לה מרק בשרמנטיות קשוחה. "אני
תכננתי את כל זה כדי לשמור עלייך אהובה שלי, להרחיק אותך ממני
כדי שלא יפגעו בך וברגע שהם גילו אותך ושהשבב אצלך הייתי חייב
לעשות משהו" הוא הוסיף. ג'ין הסתכלה לתוך עיניו ונישקה אותו
בפראות. "עכשיו". הוא אמר לה. "נצא להציל את העולם מידיה של
החברה המרושעת הזאת. אנחנו, הסיכוי האחרון של האנושות".

בום! האורות נדלקים. "מה לעזאזל אני עושה בסרט הזה?" שאלתי את
עצמי. "אין ספק שזה אחד הגרועים שראיתי עד היום." מזל שהגיעה
ההפסקה. אני עובר במעברים הצרים בין הכיסאות של הקולנוע ואנשים
נצמדים ונדבקים לכיסאות שלהם בכל מיני צורות ותנוחות על מנת
לתת לי לעבור. יש פעמים שהקולנוע מפוצץ וזה ממש כמו מסע עד
שאתה עובר ומגיע החוצה כדי לקנות פופקורן וקולה.
"תן לי פופקורן וקולה". אני אומר למוכר. בזמן שהוא ממלא את
הפופקורן הוא אומר לי שההפסקה של הסרט עוד דקה נגמרת. "אני
יודע אז אם תוכל לעשות את זה טיפה יותר מהר כדי שאני לא אפסיד
שום קטע". אני אומר לו בציניות שהוא לא מבין. אני מקבל את מה
שאני רוצה, יד ימין פופקורן, יד שמאל קולה, ההפסקה של הסרט כבר
נגמרה לפני חמש דקות. חושך באולם, אנשים מסתכלים, אנשים ישנים,
אנשים מתחרמנים. לחלק קר, לחלק חם, חלקם חושבים מה הם יעשו
יותר מאוחר, חלקם חושבים ומנסים לפענח את הקוד שיסביר להם את
מעשיהם אתמול.
ואני, בכלל כבר בפינת הרחוב, מנסה לתפוס מונית בחזרה הביתה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה בחורות
מנשקות צפרדעים
בתקווה שיהפכו
לנסיכים ולא
בולעות זרע
כשאומרים להם
שזה בריא?!

איש רוח


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/4/06 10:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
צ'רני שחר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה