"מיכל!" צרחה עלי המורה. התעוררתי בבת אחת.
"כן המורה?" שאלתי, כאילו רק נחתי על השולחן ולא ישנתי. כאילו
הייתי ערה כל השיעור וידעתי בדיוק על מה היא מדברת.
"את לא במקרה ישנת עכשיו, נכון?" שאלה עם חיוך ערמומי על
פניה.
"לא המורה." עניתי, מקווה שהיא תאמין לי.
"יופי, אז אולי תוכלי לענות לי על זה: אם A  ועוד B  שווה C,
אז כמה שווה C  ועוד  D?"
"אממ... E?"
"נכון..." אמרה מופתעת.
חייכתי.
היא הסתכלה עלי והמשיכה לשאול ילדים אחרים.

"איזה מזל!" אמרתי לחברתי הטובה ביותר, ליאור.
"את רוצה להגיד לי שישנת?! איך יכולת?! את לא מפחדת מהמבחן שיש
לנו ביום רביעי?! זה היה השיעור האחרון לפני המבחן! לא הקשבת?
כלום? נאדה? הצלחת להירדם? אב-"
"טוב, די." אמרתי.
"אוקי. אבל איך יכולת לישון?!"
"לא יודעת. פשוט נרדמתי!"
"נגיד." אמרה, ונשמעה חצי נעלבת.
הלכנו למקום החביב עלינו - פסל המשולש. פסל המשולש היה המקום
שבו אני, ליאור ועוד חברה שלי, גל, תמיד היינו יושבות בו.
בתחילת השנה היו לנו מריבות על המקום עם עוד כמה בנות מהשכבה.
אבל הסתדרנו. עכשיו המקום שלנו.
התיישבנו, וליאור וגל התחילו לדבר על שיעור מתמטיקה ה"מרתק".
אני לא מבינה, זה היה כל כך מרתק?!
"מה דעתך על השיעור שהיה עכשיו, מיכל?" שאלה אותי גל. היא
כנראה לא ידעה שישנתי.
"אממ... נחמד." אמרתי.
"כן, למיכל היה הכי נחמד." אמרה ליאור בגיחוך.
"למה?" שאלה גל בבלבול.
"מיכל ישנה!" צרחה עלי ליאור.
"אויש נו, אז נרדמתי. קורה." אמרתי.
"ישנת?! איך יכולת?!" שאלה גל.
"מה כולם נלחצים?! אפשר לחשוב! אז ישנתי במשך שיעור אחד משעמם
למדי! So??" צרחתי עליהן.
"מה so?!" צעקה עלי גל. "את לא יודעת מה היה בשיעור!"
"וגם לא ממש איכפת לי!" צעקתי עליה בחזרה. אם היא רוצה לצרוח,
שתצרח. גם אני יודעת לצרוח.
"לא איכפת לך?! זה השיעור האחרון לפני המבחן!" צרחו עלי
שתיהן.
"עזבו אותי! אפשר לחשוב!" קמתי, והלכתי לכיוון הקיוסק של
גדעון.
הקיוסק של גדעון היה הקיוסק שלנו בבית הספר, וביום נדחפו שם
כ200 ילדים כל הפסקה. היה מפוצץ, בהחלט. אבל אני מבינה למה. יש
לו דברים טעימים. למרות שהוא יקרן כולם קונים אצלו. הלכתי,
מצאתי חמישה שקלים בתיק שלי וקניתי טוסט.
טיילתי בבית הספר.
מה היה כל כך מרתק בשיעור? אני יודעת שמחר המבחן, אבל אני אלמד
אחה"צ. אני ילדה דיי שקדנית. נרדמתי כי לא ישנתי מספיק בלילה.
לא הצלחתי להירדם. אז בטעות נרדמתי בשיעור משעמם למדי. אבל
אפשר לחשוב... אני אתאמן אחה"צ ואני אהיה מוכנה.

הגיע יום הדין. המבחן במתמטיקה. אני מרגישה מוכנה, זה בסדר.
התאמנתי על כל דבר אפשרי למבחן, אחרי שגל וליאור הלחיצו אותי
מ-ו-ו-ת. אולי היא לימדה משהו חדש שיהיה במבחן? לא... אסור לה.
היא כבר נתנה לנו את החומר למבחן. אז מה הקטע? מה קרה בשיעור
שאני לא יודעת?
נכנסתי לכיתה. ליאור וגל יושבות מאחוריי במתמטיקה, וכשנכנסתי
לכיתת המתמטיקה ראיתי שהן לא שם.
אולי הן עוד יגיעו, יש עוד 5 דקות.
ישבתי בכיתה, חזרתי עוד קצת על החומר לפני המבחן.
לפתע, שמעתי את הצלצול.
ואחריו המורה נכנסה לכיתה.
למה ליאור וגל עוד לא פה?? למה??
המורה ניגשה אלי שאלה אותי איפה ליאור וגל. אמרתי לה שאני לא
יודעת.
היא הגישה לי את הטופס של המבחן, ועשיתי.

יצאתי מכיתת המתמטיקה אחרי שסיימתי את המבחן. הוא היה בסדר, לא
קל ולא קשה. הייתה הפסקה של עשר דקות, אז החלטתי לרדת לטלפון
הציבורי ולהתקשר לגל או ליאור.
חייגתי את המספר של גל.
"הלו?" ענתה גל.
"היי. למה לא באת?!" שאלתי בכעס. אחרי שהלחיצו אותי כל כך, הן
לא מגיעות למבחן?!
היא צחקה.
שמעתי אותה אומרת למישהו שהיה איתה בחדר "היא שואלת למה לא
באתי". ואז שמעתי עוד מישהו מצחקק מאחורה.
"מי אצלך ולמה את צוחקת?!" שאלתי בכעס. עוד יותר כעסתי.
"ליאור אצלי," היא אמרה, מנסה לא לצחוק יותר מדי. "והברזנו
מהמבחן."
"מה?! למה לא אמרתן לי שאתן מבריזות?! מתי תכננתן את זה?!"
שאלתי בעוד יותר כעס.
שמעתי אותן צוחקות. "בזמן שישנת..."