שוכב לבדי במיטה וחושב:
"חושב משמע אני קיים".
הלילה יורד והירח את השמש גונב,
וזאת אני לא אדע לעולם,
האם היה יכול להיות יותר טוב,
אם הייתי משנה קצת את היום,
מסתובב במחשבותי סוב וסוב
עוצם עיניים, נרדם, מתחיל לחלום.

בחלום בילד קטן אני מבחין.
רץ בורח אל ההרים,
ואיש אחר את צידתו מכין.
לאן כולם בורחים?

ופתאום העולם מתפורר.
הקרקע נשמטת מתחת לרגלי,
ואני נופל לתוך עולם קודר.
מגשש באפלה פוקח את עיני,
ורק חושך אני רואה,
ואת היציאה אינני מוצא.

מתחיל לרוץ לעבר שום מקום,
רגלי כבר עייפות ופתאום
במטבח אני מתעורר.
פוקח את עיניי והאור מסנוור.
רעב ניגש פותח את המקרר.