מחלוני זוהר, כחול מן השמים,
הים - והוא גדול ואין סופי...
והגלים שהוא שולח,
והריח של המלח,
מעוררים את כל גופי.
חלון קטן
בקצה מגדל איתן
גבוה להגיע...
ורק צמת זהב
הייתה סיכון ישן.
לרדת אי אפשר,
כי אז אולי אפול
ושאיש לא יטפס אליי
כי הכאב גדול.
ואז נשברתי,
כי ראיתי שהכול אבד.
עם חומץ על שפתיי
ועם השיער ביד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.