בא לי לצרוח לעולם שזאת לא אשמתי. כל זה היה נמנע אילו רק, רק
הייתי אומרת לו באותו יום, שאני לא רוצה לתת לו את
האייסיקיו... כמה דברים הייתי יכולה לעשות בשביל למנוע את זה.
אני זוכרת את המקרה כאילו זה היה אתמול, כאילו רק אתמול חזרתי
הביתה ב- 3 בבוקר. הלכתי למיטה ובכיתי 3 ימים. כאילו רק אתמול
ישבתי בסלון בעוד אחותי רואה טלוויזיה, מזילה דמעות, ורק אחי
רואה.
מרגישה שלא חלף זמן מהתקיפה, ומרגישה כי אני ממשיכה לסבול בעוד
הוא עושה זאת לבנות אחרות. זה לא פייר, אני סובלת, והוא ממשיך
כאילו לא עשה דבר רע.
כנראה באמת לא ראויה! אני קוראת לו תירוץ עלוב לחיים, בעוד אני
מהצד זאת שמשחזרת וכואבת. בעוד אני זו המסכנה והפגועה. איני
רוצה להיות פגועה עוד. אני מרגישה שהחיים סובבים אותי וכולם
ממשיכים. כולם מוצאים אנשים שטוב להם איתם, ואני עוד לא מצאתי
את עצמי. איך אמצא את אותם האנשים שגורמים לי טוב.
ובשבוע האחרון האשמתי את עצמי, לא הבנתי למה זה קרה לי. אני
סתם ילדה שמנה ומכוערת, סתם ילדה שאין בה מה לאהוב. סתם ילדה
שקיימת לניצול של אחרים! למה ניצל דווקא אותי? מה יש בי טוב?
דבר טוב אין לי... כלום! אפילו לא אחד. בשבוע האחרון הבהירו לי
את זה טוב מאוד. אפילו מעט כשרון אין לי. הכל באמת סובב, ואני
לא ממשיכה. נשארת הילדה אותה הייתי לפני 4 שנים. הילדה שכולם
מתייעצים איתה אבל אף אחד לא רוצה אותה. אבל היום קצת שונה -
זונה. אני זונה בכל מובן. אני זונה, נכנסים ויוצאים. מה שבא
ברוך הבא. ועוד משהו: קח אותי אני שלך.
מה עדיף, זונה שמנה שנוגעים בה ומנצלים אותה או שמנה אבל עם
יושר פנימי? כנראה אבדתי מעצמי בכל התהליך. כנראה התבגרתי קצת
מהר מדי. "הילדה שהתבגרה מהר מדי - וצללה לאובדן". שם הספר בו
כתבתי אודות נערה שנאנסה, אפילו לפני שאותי תקפו.
יש לי פחד חדש. אני פוחדת לעלות עם גברים במעלית לבד. אני רק
מתפללת שהדלת תפתח. אם אעצר בתוכה איתם משהו רע עלול לקרות לי
ולמצבי הנפשי.
אני לא מבינה למה אני עוד מהרהרת במה שיכולתי לעשות, לא מבינה
למה העניין מטריד אותי כל כך... היה מה שהיה! ועכשיו אני
סובלת. פעם אמרתי  - כל מה שקורה קורה לטובה, וכנראה אלוהים לא
אוהב אותי. כנראה חסרת ערך לכל - באמת מתאר אותי.
כותבת על הערך העצמי הנמוך, כותבת על דמוי נמוך, אז למה קיימת?
צריכה למות. ניסיתי פעם, לא הלך. רעדתי, בכיתי, החוורתי פנים.
רוצה שוב לנסות, להרגיש את הסכין ננעץ בידי. לראות כיצד הטיפות
נוטפות ונופלות בחוזקה על הרצפה, ובכל טיפה מאבדת את כל מה
שהייתי - ילדה כלואה בגוף של ילדה שמנה ולא רצויה. לא רצויה
ע"י אף אחד - וכעת הישות נעלמה.