|
עדנה קטנה
לקחתי את האוטו ב-06:00 בבוקר
ולהתנצל
נסעתי אליך בעיניים עצומות
ולהגיע להבנה
קצת סטיתי מהדרך
למה זה לא יתכן?
אבל התעשתתי
למה כל כך מסובך.
רדפת אותי בהודעות
התקרבתי אל הבית שלך
רדפת אותי במילים
בניינים חדשים הספיקו לצמוח
מנסות לחדור אלי
חניתי, ויצאתי לכפור בוקר
ואני כמו חומה בצורה
לא נתתי
התקרבתי אל המרפסת שלך
לא נתתי
עליתי את המדרגות שממול לראות יותר קרוב
אתה לעולם לא תגיע אלי שוב.
זקפתי את צווארי
הפרחים עדיין שם.
הם עדיין שם. שמחתי.
והצורך הזה לא להיות
למה שמחתי?
שנואה. אל תשנא אותי.
נסעתי לביתך לראות את הפרחים.
למה שמחתי?
אישה ראתה אותי וחשדה במעלית שאני פורצת סמויה.
להרגיש שיש לי שוב עוד בית ללכת אליו.
ברחתי. |
|
|
אני ערומקו משמע
אני קיים
אבא של אפרוח
ורוד מתנחם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.