[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הכל התחיל בשנה שעברה, היא הסתכלה לו בעיניים בפעם הראשונה. הן
היו יפות, כאלה שקשה לתאר במילים. הן כחולות, אבל לא כחול
רגיל... היה בהן משהו אמיתי, משהו אחר. מאז הכל השתנה, היא
השתנתה. מנערה בוגרת ומאופקת הפכה לילדה קטנה "בת 12" מאוהבת.
היא אף פעם לא הייתה ככה, זה היה חדש לה.

היא תמיד הייתה מאופקת. היא שמרה את הצרות שלה לעצמה, לא דיברה
בכיתה, בקיצור, ילדה ממוצעת עם קצת יותר צרות ממה שידעו, אבל
איכשהו היא הצליחה להסתדר ולהמשיך להסתיר.
בבית היה לה קשה. המשפחה שלה הייתה שונה ממשפחות אחרות, ההורים
שלה היו מבוגרים מהורים אחרים, וכצפוי האחים שלה היו גדולים,
ובהרבה. הם עזבו או הבית עוד כשהייתה ילדה קטנה, כזאת שעוד
האמינה שהעולם יפה, שהציפורים מציצות ואומרות בוקר טוב, ושהשמש
זורחת ומאירה את כל הטוב בעולם. בדיעבד היא יודעת שהעולם יפה
כי לכל מתנה, נוראית ככל שתהיה, יש עטיפה יפה ונוצצת, הציפורים
מציצות כי ככה הן מדברות והשמש, היא זורחת כי אין לה ברירה.
מאז ומתמיד היא טיפלה בכולם, היתה הילדה הקטנה שכל אמא הייתה
רוצה. כן, היא עשתה שטויות, אבל זה מה שילדים אמורים לעשות,
לא?
האחים שלא גרו בבית, והיו במידה מסוימת בני הדודים שלה (כיוון
שהאמיתיים לא גרו בארץ). הם דיברו פעם בכמה זמן, וכשהלכה אליהם
היא ישנה אצלם והרגישה תחושת חופש באוויר. אמא שלה אהבה לשחק
איתה ולספר לה סיפורים. היא נתנה לה את כל מה שיכלה לתת, היא
הייתה הדבר היקר לה בחיים, אבל היא הרגישה כמו בובת משחק,
כאילו אימה לא באמת רואה אותה. אבא שלה עבד כל הזמן, מ- 7:00
בבוקר ועד 19:00 בערב. חוץ מזה הם אף פעם לא היו באמת בקשר,
הוא היה אבא לא מעורב. יותר אבא ביולוגי מאבא אמיתי. הוא אהב
אותה, באמת, אבל מרחוק.

ככל שהתבגרה הבינה יותר ואז התחילו הצרות, דברים לא נשארו
"טובים" כפי שהיו. החלו צעקות בבית, ריבים ובעיקר חור גדול
שהלך והתרחב בתוכה.
כשהגיע לגיל 13 הדברים החלו להתמוטט. הריבים הפכו לקשים
ודחופים יותר, ועם הזמן היא הלכה והסתגרה בתוך עצמה. נאטמה
במבצר בלי דלת וחלונות, רק לבנים גדולות עטפו אותה. וכצפוי, אט
אט היא הרגישה שנגמר לה האוויר, שהיא הולכת ונחנקת ושאף אחד לא
רואה ולא שומע.

הזמן עבר והיא יצאה מהמבצר שהייתה בו, אבל היא בנתה סביבה
חומות חדשות, אחרות, או שאפשר להגיד כי הן ניבנו מעצמן כיוון
שלא ידעה כיצד להתמודד עם העולם שמחוץ למבצר. היא הפכה לשני
אנשים, וכבר לא הצליחה להבדיל מי היא ומי תאומתה.

כשהיא ראתה אותו היא ידעה שזה לא אפשרי, שאין מצב. היא ידעה
שיכאב לה, אבל היא, כמו כל נערה בודדה שרוצה להאמין באהבה
נשבתה בקסמיו.
היא הכירה אותו מרחוק הרבה זמן. כולן תמיד רצו אותו והיא, היא
לא מצאה בו כלום, היא ראתה בו עטיפה ססגונית לאשליה מתוקה. היא
לא הבינה מה כולן מוצאות בו, לא ראתה את מה שכולן ראו. אבל
היום, היום היא חשבה שהיא רואה בו משהו אחר, משהו חדש, אמיתי,
כנה.

היא ראתה אותו עם מישהי. הוא נישק אותה, חיבק אותה והפך לדמות
זולה מסרט ישן. היא ראתה את האשליה שלה מתמוגגת, מתנפצת לה מול
העיניים. היא לא האמינה, היא המשיכה להסתכל, ואז הם נעלמו. היא
כבר ידעה לאן הם הלכו, מה יעשו.
זה כל כך כאב לה. כל מה שציפתה לו, האמינה בו, התנפץ לה מול
העיניים במאין צחוק מרושע ולועג. היא יכלה לראות אותו, לשמוע
אותו ולחוש אותו נוגע בה, נושק לה במאין תעווה חסרת מעצורים,
כל כך לא אמיתית, כל כך...

היא הרגישה טיפשה, שנאה את עצמה על כך שהאמינה, ואפילו טיפה
שהיא צודקת. שהאמינה שהוא אחר, שהוא באמת יכול לראות ולגעת בכל
מה שהשאר פספסו. היא הרגישה שהיא נופלת, שהאדמה נפערת תחתיה.
היא נאטמה שוב וראתה את הכל כסרט זר שהיא הצופה החידה באולם.
היא המשיכה להסתכל, צעקה בתוך עצמה ולא האמינה.

הכל השתנה, היא השתנתה. היא נפלה. היא עוד תקום, היא תמיד קמה,
אבל היא תהיה שונה. הצעדים שעשתה עד כה, ההתקדמות שלה נבלמה,
ואף חוזרת כמה צעדים אחורה. הדברים שוב נראים טוב כלפי חוץ,
היא צוחקת ועושה שטויות, אבל זה מה שנערות אמורות לעשות, לא?
אבל היא שוב מחולקת, שוב חצויה.

אנשים רואים, הם יודעים, אבל הם מפספסים. הם עוברים מולה מבלי
באמת להבין, לשים לב.
היא קיוותה שהוא לא יהיה ככה, כל כך קיוותה. אבל עכשיו, עכשיו
הוא יחזור להיות אריזה ססגונית לאשליה מתוקה. רק שעכשיו, עכשיו
האשליה התנפצה מול פרצופה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בסה"כ, ניתן
לחלק את העולם
לשניים
את אלה שאומרים
כן לגורו יאיא,
ומאמינים לכל מה
שהוא אומר ולאלה
שלא.

אני מאלה שלא


הגורו יאיא


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/4/06 15:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נורן בי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה