בחוץ ירד גשם. אני, יוני, מיכל, אדם, נועה והילה חיפשנו מקום
ללכת לאכול אחרי שחזרנו מהופעה. נועה לא הפסיקה לקטר. "למה לא
לקחנו את המונית המזדיינת לעזאזל!" היא אמרה. אויש, איזו
מעצבנת; מה קרה, קשה לה לאמץ קצת את הרגליים? אז תירטבי קצת,
את לא עשויה מסוכר.

יוני ומיכל הלכו קדימה בראש. יוני תמיד היה "המנהיג", זה שתמיד
כולם מקשיבים לו, רוצים להיות כמוהו, אהבת כל הבנות. האהבה
שלי. אבל ויתרתי עליו מזמן. עכשיו אנחנו ידידים, כמו אחים.
ידידים עם בעיות. לכולם יש בעיות, לא? או שרק אני המטומטמת
שמקנאת לידיד שלה כמו חברה מרשעת?

בכל מקרה כבר המון זמן רציתי לדבר עם יוני על זה שאני חושבת
שהוא מתרחק ממני לטובת גילי (ידידה של יוני). גילי, אם רק
הייתי יכולה הייתי הורגת אותה. איך היא מעזה לקחת ממני את יוני
כשהיא יודעת שזה מפריע לי ועוד אחר כך להתמזמז איתו מול הפרצוף
שלי?! אוח! היא מרגיזה! אבל אנחנו גולשים אז נחזור לסיפור.
מיכל תמיד נדבקה ליוני, גם כשהיינו בתוך המיניבוס שלקחנו כדי
לראות את ההופעה. אני ישבתי ליד יוני והיא באה ואמרה לו "אני
צריכה לדבר איתך" והוא שאל אותה "מה קרה?" והיא אמרה "אני לא
יכולה לדבר עכשיו, שירה פה." אז כמו בן-אדם מנומס קמתי והלכתי.
איזו חוצפנית, מה היא חושבת שהיא? אם היא רוצה לדבר איתו בארבע
עיניים תעשי את זה אחר כך ולא מולי!
כשיוני הלך קדימה היא רצה אחריו. הם הלכו קדימה בשקט. לא
דיברו, רק הלכו והסתכלו אחד על השני מדי פעם במבטים חטופים
כאלה. אולי הם מאוהבים? לא, יוני לא יעשה את זה, הוא אוהב את
ליטל (חברה לשעבר של יוני), ככה הוא אמר לי. יוני לא ישקר לי,
נכון?

אני והילה הלכנו מאחור בשקט, הקשבנו לשיחה הקולחת של אדם
ונועה. הם צריכים להיות ביחד אבל הם לא מבינים את זה - אדם
אוהב את נועה ונועה שונאת את אדם; הקו בין שנאה לאהבה דק, אז
מי יודע, אולי יום יבוא והם יבינו שהם מאוהבים?

הם דיברו על זה שנועה רבה עם מישהי בכוונה ונועה לא הסכימה אז
היא צעקה על אדם שישתוק. הצעקות שלה כל כך מעצבנות אותי! אדם
ראה שזה מטריד אותה אבל הוא המשיך. הוא אוהב למשוך אותה מהאף,
זה מעצבן אותה ומדליק אותו. כשהגענו למעבר מאחורי המסעדה
גילינו להפתעתנו שהשער סגור! "מה?!" צווחה נועה בתדהמה, "הלכנו
את כל העיר בשביל לאכול והשער סגור?!" יוני היה בהלם; פעם
ראשונה שהוא אכזב את כולם. "מה אתה סתום?" שאלה הילה, "למה
הבאת אותנו לפה?"

"מה את חושבת, שעשיתי את זה בכוונה?" סינן יוני, הפנים שלו
כאלה מופתעות, כאלה מושכות, הוא היה כל כך מסכן באותו רגע, כל
כך רציתי ללכת לנשק אותו. "תרדו ממנו! הוא לא עשה את זה
בכוונה!" אמרתי. יוני הסתובב אליי ואמר "תודה, שירה, מעריך את
התמיכה", עם חיוך יפה כזה. כמה שאתה יפה, יוני.

"אולי נזמין פיצה?" שאלה מיכל, זה המשפט הראשון שהיא הוציאה כל
הערב. "לאמצע הרחוב?" שאלתי. "כן, בטח. הרי הגשם הפסיק, לא?"
אמר אדם החזיר הזה, הוא חושב תמיד על ארבעה דברים עיקריים:
כסף, אוכל, סקס ונועה. "טוב, אז זה סגור", אמרתי. "כן", הודיע
יוני כשמבט האכזבה עוזב את עיניו. הרמתי את הטלפון והזמנתי
פיצה. נועה לא רצתה פיצה, היא בכלל לא הייתה רעבה מההתחלה, אבל
כשהיא שמעה פיצה סיננה לעבר אדם "פיצה זה משמין, זה גם עושה
חצקונים".  צחקתי לעצמי. הילה כל הזמן חשבה על חבר שלה שהיא
נטשה בבית. אמרתי לה "תתעודדי, אז את נהנית בלעדיו. מה, זה דבר
רע?"

ישבנו באמצע הרחוב - אני ליד אדם, ליד אדם מיכל ובצד השני שלי
נועה, לידה הילה ולידה - יוני, בדיוק מולי. הגיעה הפיצה. אני,
הילה, אדם ויוני זללנו. הפיצה הייתה כל כך טעימה ויוני היה יפה
כל כך; גם כשהוא אוכל הוא יפה. יוני מזג לכולם שתייה. הוא
כל-כך ג'נטלמן, הוא בן-אדם מושלם פשוט. סיימנו את הפיצה
והתחלנו ללכת לכיוון הבית. יוני גר לידי, מאחורינו אדם, נועה
גרה בצד השני והילה ומיכל צמודות אחת לשנייה ברחוב מקביל לרחוב
שלי ושל יוני.

קודם לקחנו את נועה הביתה והמשכנו ללכת. התחיל לרדת גשם.
נפרדנו מהילה ואדם (אדם רצה להישאר לדבר עם הילה) והמשכנו עוד
שני מטר לבית של מיכל. שם למטה היא אמרה לי שלום וגררה את יוני
איתה. זו פעם שנייה שהיא מרחיקה אותנו בערב אחד! קרצייה! ליד
הדלת היא נשקה לו לשפתיים. "מה?!" חשבתי לעצמי, "יש לה חבר!
היא לא יכולה להיות מאוהבת ביוני!" ואולי אני כן?