נקברתי טרם עת בעקבות זאת התאונה
מזל שיש עולם גם בשביל הנשמה
אז עליתי לשמים, כה אמר לי אלוהים-
'שקלתי את כפייך הטובים והרעים'
היססתי, לא ידעתי, אז חיפשתי בי מוצא
כססתי, לא חשבתי ויצאה לי הלצה
כפיי שוקלות אותו דבר, הן זה משחק מילים
והגורל בלבד צחק, גירשני אלוהים;
פתאום אני עומד לבד מול איזו מין שורה,
שכל אחד ניכר עליו בטוב בא או ברע
ומספרם שלוש שלוש ומספרי אחד
חציים עוטים כנף לבן חציים קלשון ביד
'אנחנו הם חורצייך' אמר אחד הלבנים
'שילחו אותו לגיהינום' דרשו בי הרעים,
ומרחוק שמעתי קול של בכי של דרדק
כשהסתובבתי לא ראיתי מי הוא הנשנק
הכל היה שרוי במעטה של ערפל
ובכי קט מפה משם, הנני מתבלבל
'הבא לנו נימוק זו הזדמנות אחרונה!'
ממשיך לשמוע יבבה והיא לי כקריאה
וכמו עיוור שועט אני למצוא את ילד זה
עטוי בערפל שומע קול ואין עונה
אך זה הקול קרוב אליי, ממש בר אחיזה
והם אינם כבר מלפני, אני בלא נודע
לפתע התחלף הבכי בקול גברי רועם
קול מוכר, הרי זה שוב- דובר אליי השם
'ישנה בך מידת הטוב מידת הרחמים
קול התינוק הוכיח זאת, אינך מן הרעים'
מיד אחר כך נעלם ובמקומו קול נבל
ובליווי של מלאכים ריחפתי לגן עדן;
ופה הכל אותו דבר, אפילו יש כבלים
צפיתי במפח הוריי בערוץ החיים הגרועים
צפיתי בכל חבריי ממשיכים בחיים כרגיל
צפיתי בידוענים מנסים להילחם בגיל
ראיתי את העולם נופל ממלחמה קשה
הגיעו לכאן המון אנשים לפני גיל הפרישה
וכשביום קייצי ראיתי שלג בטלוויזיה
שלחו אותי בחזרה עם 60 שנה של ויזה.





כתבתי את השיר בכמה ימים נפרדים, היה מתיש לכתוב את הסוף משום
מה... נו טוב, החיים זה לא גן עדן.