לעזאזל איתך.
אני לא מבינה. כנראה שאני טיפשה, אבל אני לא מבינה את הצורך
הזה.
למה? למה להיות דתי?!
הרי אתה יודע מה ההשלכות של זה. אתה יודע שברגע שתהיה דתי הקשר
שלנו ימות. לא אכפת לך בכלל? לא חשוב לך הקשר שלנו? מה אני
בשבילך? סתם עוד אחת שאפשר לדבר איתה?
אם ככה אתה מרגיש בקשר לדת אז בשביל מה התחלת בכלל? אה?! בשביל
מה הכרת אותי, דיברת איתי, חיבקת אותי, צחקת איתי, היית שם
בשבילי?! בשביל מה?!
לעזאזל איתך.
אתה כזה אידיוט. אידיוט, מטומטם, מפגר, טיפש! אני לא מבינה איך
לא אכפת לך בכלל לאבד אותי. אני כלום בשבילך?!
אני שונאת אותך!
אני שונאת אותך!!!

למה אני כזאת מטומטמת? עושה את מה שאסור... לא מבינה את
ההשלכות... טיפשה.
מה חשבתי?! זה היה ברור שזה יגמר רע. חשבתי שאני בשליטה, שאני
יכולה להתמודד עם זה... לא חשבתי לרגע שאני אכנס לזה כל כך
חזק.
בא לי להרביץ לעצמי. שנינו טיפשים... איך לא קלטנו שבאיזשהו
שלב זה כבר לא כל כך מגניב שזה אסור?! ועכשיו, יש לזה השלכות
הרסניות. עכשיו, זה כבר מת.
ופתאום הגיע החלק הקשה. לקבל את זה. אני לא חושבת שאני
מסוגלת.
אני לא יודעת אם אני אצליח. לעבור לידך בבית הספר מבלי לחבק
אותך? בלי לדבר איתך שעות? בלי להבריז איתך ולשכב בדשא אחד על
השני? בלי לדבר איתך בטלפון? בלי שתבוא לבקר אותי ותתחבא?
בלעדיך?!
אני לא מסוגלת לקבל את זה.
זה יקח זמן וזה יהיה קשה וכואב ועצוב.
כי לא היית סתם עוד ידיד, שבסוף זה נגמר ברומנטיקה. לא היית
סתם ידיד, היית מיוחד. היית חבר.
אבל לפחות עכשיו אני אוכל להגיד שכן, פעם היה לי ידיד טוב
אמיתי. ואהבתי אותו, ולא בצורה רומנטית. אהבתי אותו כמו שהוא,
כמו בנאדם. וזה נגמר.

למה אתה משקר לי?! אתה חושב שאני מפגרת?
שאני לא מבינה מה אתה עושה? ככה אתה מכיר אותי?!
אל תשקר לי. אני מבינה בדיוק מה אתה עושה.
אני שונאת אותך!!! אני פשוט שונאת אותך!!!

אלוהים, כמה שאני אוהבת אותך.